תנ"ך על הפרק - בראשית לו - צרור המור

תנ"ך על הפרק

בראשית לו

36 / 929
היום

הפרק

תולדות עשו ומלכי אדום

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּ֣ה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה׃וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃וַיָּמָת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃וְ֠אֵלֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃אַלּ֧וּף אָהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אח"כ כתב ואלה תולדות עשו. להורות שברכת יצחק לעשו עשתה פירות. ונתן לו הש"י בנים ובני בנים ואלופים ומלכים ויכולת וגבורה להוריש החורי מפניו. וכן זכה לזאת המעלה לפי שהכיר מעלת יעקב וקדושתו ולו היתה ראויה הארץ הקדושה. ולכן לקח כל אשר לו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו והלך לו אל ארץ שעיר טמאה אשר שעירים ירקדו שם. וזהו וישב עשו בהר שעיר. והטעם לפי שעשו הוא אדום אחוז במדת הדין. והזכיר באלופי עשו הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר. וכתבו בזוהר כי אלו הימים הם השדים והמזיקים שנמצאים במדברות כדכתיב שם הרגיעה לילית. ונקראו השדים ימים לפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית כמאמרם זכרונם לברכה שהם מהדברים שנבראו בע"ש בין השמשות. כאומרם במסכת אבות אף המזיקים ואמרו שקדש היום ולא נגמרה מלאכתם ונשארו חסרים. ולכן נכתב הימם חסר יו"ד לפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית. ועליהם אמר אשר ברא אלהים לעשות ולא עשה הם השדים שנשארו חסרים בבריאתם. וענה היה ממזר והביא שדים לעולם ולכן כתב ימם חסר: וסיפר אח"כ המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. כמאמרם זכרונם לברכה שקדמו אלה המלכים למלכי ישראל בשביל שבעה פעמים שהשתחוה יעקב לעשו ואחרת בדיבורו שאמר עבדך יעקב. ואע"פ שלא היה מלבו אלא להחניפו. כמאמרם ז"ל כי על כן ראיתי פניך כראות פני. אלהים מכאן אמרו מותר להחניף את הרשעים. עם כל זה הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. וכל שכן כי הוא לא השתחוה לו כאומרם בזוהר ולא תשתחוה לאל נכר ועשו היה אל נכר ואיך השתחוה לו. ותירצו כי הכתוב אמר והוא עבר לפניהם שהוא רמז לשם השם דכתיב והוא עומד בין ההדסים ולו היה משתחוה ולא לעשו. והכתוב מסייענו שכתוב וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו ולא לאחיו. ולפי שעשו היה סבור שלו היה משתחוה. אמרו שנענש שקדמו מלכי עשו למלכי ישראל מדה כנגד מדה. אחר שלא היה לו לב כנגד עשו בהבטחת השם יתברך. ראוי שיוסר ממנו הלב שהוא המלך כדכתיב לב מלך ביד השם. וענין אלו המלכים הוא סוד נשגב בסוד בונה עולמות ומחריבן אין לנו עסק בנסתרות. לפי הפשט נ"ל שנוכל להוציא מענין תולדות עשו ענין גדול ונורא מאד מי יכיל ענייני התורה ועומקה. כי אפילו מן הדברים שנראים לנו מיותרים ובלתי צריכין יש להם רמזים גדולים. ולכן כל התורה כולה קשורה בסוד ל"ב נתיבות חכמה מבראשית עד לעיני כל ישראל: ולכן התחילה התורה בבית וסיימה בלמד. בענין שיש לשים לב לכל התורה לפי שאין הפרש בין שמע ישראל ובין ותמנע היתה פלגש. ולכן שמתי לבי ועיני לראות מה זה. כי בזאת הפרשה בהתחלתה כתיב עשו הוא אדום. ובסופה כתיב גם כן עשו הוא אדום. וכן מה זה שמנה בתחלה אלופי עשו ואח"כ מלכי אדום ואלה המלכים. ואחר כך חזר לכתוב אלופי אדום וחתם הפרשה בעשו הוא אדום. ועלה בידי זהב סגור ומזוקק שבעתים בהבטחת גאולתינו. ובהשפלת עשו שונאינו. ולכן תמצא כי גדולות עשו היתה בלי סבה. כי פתע פתאום עלה למעלת אלופים. כי בתחלה היה איש רגלי וזהו עשו הוא אדום. ומיד עלה לאלופים. וכתב אלה אלופי עשו. ומיד עלה למעלת מלכים כדכתיב ואלה המלכים וגומר. ואחר כך ירד ממעלתו וממלך ירד למדרגת אלוף. וחזר לומר אחר כך אלה אלופי עשו. ואחר כך ירד ממדרגת אלוף וחזר לאיש רגלי. וחתם המאמר ואמר הוא עשו הנזכר למעלה. שהיה אלוף ומלך ואלוף. ועכשיו חזר להיות איש רגלי. וזהו חסרון גדול ולעג וקלס לסביבותיו. ולכן אמר הנביא הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. וכל זה להורות על מפלתו. כי כמו שעלה בלי סבה ירד בלי סבה. כשיהיה במעלה עליונה ירד עד התחתונה. כמאמר הנביא אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'. פתע פתאום כמו שעלית בלי סבה. אבל גאולת ישראל אינה כן אלא יעלו ממעלה למעלה מקו לקו צו לצו. וכמו שאמרו במדרש שיר השירים על פסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר כך היא גאולתן של ישראל מיד תהיה כמו שחר. שמתחלת להאיר ואחר כך יפה כלבנה. ואחר כך ברה כחמה. ואחר כך איומה כנדגלות שהם דגלי מעלה בסוד ד' מחנות שכינה המאירים לשמש. והיה זה לפי שישראל הם חלושים מכח הצרות והגליות ולא יוכלו לסבול האור החזק. ולכן צריך לחזקם מעט מעט בענין שיעלו ממעלה למעלה מאור השחר לאור הלבנה. ואחר כך לאור החמה. וכן אמרו על פסוק מגדול ישועות מלכו במדרש תהלים בתחלה מגדיל הולך וגדל ואחר כך מגדול זה מלך המשיח שנעשה גדול. כן תהיה גדולתן של ישראל גדולה והולכת ממעלה למעלה אבל מלכות אדום. כמו שעלו שלא כמנהג העולם מעשו הוא אדום לאלופים. ומאלופים למלכים. וממלכים חזרו לאחור לאלופים. וחזרו כמבראשונה לאיש רגלי עשו הוא אדום. כן תהיה מפלתם כאומרו משם אורידך מאותה מעלה. וזה נחמה גדולה לישראל שנראה שאף על פי שהמלכות הרשעה עומדת במעלות עד לשמים. אנו מובטחים שיפלו ולא יוכלו קום וירדו ראמים כמאמר ז"ל אל תיקרי ראמים אלא רומיים. וזה היה כתוב בספר ארוכה ודרשתי אותו בהיותי בקאשטילייה בקבוץ החכמים ושבחוהו. וחכם אחד מהמקובלים בזוהר היה מגמגם ואומר שנראה לו שהוא מהזוהר ואמרתי לו שאם ישלחהו אלי עבידנא יומא טבא לרבנן. ולא ראיתיו עד הנה ופשפשתי בספרי הזוהר ולא מצאתיו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך