תנ"ך על הפרק - בראשית לו - מזרחי

תנ"ך על הפרק

בראשית לו

36 / 929
היום

הפרק

תולדות עשו ומלכי אדום

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּ֣ה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה׃וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃וַיָּמָת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃וְ֠אֵלֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃אַלּ֧וּף אָהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אהליבמה היא יהודית. אעפ"י שאהליבמה היא בת ענה וממשפחת החוי ויהודית היא בת בארי וממשפחת החתי אע"פ כן מכיון שלא מצינו לעשו שנשא נשי' מבנות כנען רק את בשמ' ואת יהודית וכאן כתיב עשו לקח נשיו ולא אמר עשו לקח נשים למדנו שהן הן הנשים האמורו' למעלה וענ' הוא בארי ונתיחס לחתי וחוי כמו שנתיחסה היא לענה ולצבעון שבאו חתי וחוי על אשה אחת ונולד ממנה צבעון כמו שבא צבעון וענה על אשה אחת ונולדה ממנה אהליבמה והאומר כי עדה היא אחות בשמת ומתה ונשא את אחותה ואהליבמה אינה יהודית בת בארי לא ידעתי מה יעש' בפסו' עשו לקח את נשיו שפירושו האמורות למעלה: ענה בנו של צבעון שנאמר אלה בני צבעון ואיה וענה. פי' ויחוייב מזה שצבעון בא על כלתו כו' ופירוש אלה בני שעיר וצבעון וענה נקרא ענה בנו של שעי' לפי שבא צבעון על אמו אשת שעיר והוליד ממנה ענה וחשבו העולם שהוא בנו של שעיר אבל לא שענה הוא בנו של שעיר עד שיחוייב מזה שצבעון בא על אשת אחיו כו' ונקרא בנו של צבעון לפי שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנ' ענה וחשבו שהוא בנו של צבעון לפי שלא מצינו את שעיר שנתקלקל בשום עביר' אלא את צבעון שבא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמ' ותלינן קלקול במקולקל ואנו דנין שצבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה ולא ששעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה דניחא להו לרז"ל לומ' שענה הוא בנו של צבעון שאז יהיו שתי עבירות על ידו שבא על אמו ושב' על כלתו ועל שעיר אין בו שום עבירה מלומר שענה הוא בנו של שעיר שאז יהיו שעיר וצבעון כל א' מהם מקולקל בעביר' שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנה ענה וצבעון על אשת ענה אחיו והוליד ממנה אהליבמה. אך קשה מאן לימא לן שצבעון בא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמה עד שנא' כיון שהוא מקולקל בעבירה ממה נפשך ראוי שנ' שהוא קלקל גם עבירה אחר' שבא על אמו דילמ' ענה הוא שבא על אשת צבעון אחיו והוליד ממנ' אהליבמ' ושעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה וצבעון לא קלקל כלום. י"ל א"ה ניחא להו לרז"ל לומר שעל צבעון היו שתי העבירו' ויהיו האחרים נקיים ממה שיאמרו שענה ושעיר קלקלו או שצבעון ושעיר קלקלו וליכא למימ' שפי' בת ענה בת צבעון היא בת ענה בת בנו של צבעון וקראה בת צבעון על דרך ותבאנה אל רעואל אביהן שהתינוקו' קורין לאבי אביהן אבא דלמ' הוצרך להאריך בזה והלא אין לנו ענה אחר נזכר בכתו' עד שיצטרך להבדיל בין ענה לענה שאעפ"י שכתוב לוטן ושובל וצבעון וענה ובמק"א ואלה בני צבעון ואיה וענה דמשמ' תרי ענה הוו האח' אחיו של צבעון והאחר בנו של צבעון כבר תרצו בפר' יש נוחלין ובפר' מקו' שנהגו אמ' קרא הוא ענה הוא ענה דמעיק' ולפיכך לא נסתפקו רבותינו לומר שמא צבעון בא על אשת אחיו כמו שנסתפק החכם רבי אברהם ן' עזרא ואמר הנה מצאנו כי יש ענה אחי צבעו' גם שם בנו ענה ע"כ יאמרו כי האב והבן או שני האחים שכבו אשה אחת והנולדים לא ידעו של מי הם אלא שפסקו ואמרו שצבעו' בא על כלתו והוליד ממנה אהליבמה. וא"ת מ"ל לרש"י לומ' שענ' זכר הוא עד שהוקשה לו אם בת ענה אינה בת צבעון דילמ' נקבה היתה ואהליבמ' היתה בתה של ענה ובתו של צבעון שבא צבעו' על ענה בתו או על ענה אחותו והולי' ממנה אהליבמה שכך כתבו התוספו' משם ר"ח דענה אשה היתה והביא ראיה מבת ענה בת צבעון אלמא אשה היתה פי' דאל"כ אם בת ענה אינה בת צבעון וצ"ע. ואם תאמר נימא אע"ג דהוא ענה דמעיקרה קרי ליה בן שעיר לאשמועינן דענה בנו של צבעון היה דבני בני' הרי הן כבנים ומנא להו לרז"ל לומר בפ' יש נוחלין כ' אלה בני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. י"ל א"כ לא הו"ל למכתביה גבי צבעון אלא מדכתבי' גבי צבעון ש"מ אחין הוו כך פי' רשב"ם בפ' י"נ. וא"ת אכתי מ"ל לרז"ל לומ' שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דילמ' שעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה. יש מתרצים שאלו בא שעיר על כלתו והוליד ממנה ענה לא היה ענה בנו של צבעון אלא אחיו והכתוב קורא אותו אחיו ובנו וא"כ עכ"ל שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דהשתא הוי ענה בנו ממש ואחיו ממש. ולית' דא"כ השתא נמי היכי קרי לי' קרא לענה בנו של שעי' והלא אינו אלא בנו של צבעון אלא הא דלא אמרו שעי' בא על כלתו הוא משום דתלינן קלקול במקולקל וכיון שמצינו צבעון מקולקל ובא על כלתו או על אשת אחיו ונולד ממנה אהליבמה דבשעיר לא מצינו שקלקל תלינן הקלקול הזה בצבעון המקולקל ולא בשעיר. אך לבי מגמגם בזה דמ"ל דצבעון בא על כלתו או על אשת ענה בנו והוליד ממנה אהליבמה דלמא ענה בא על אמו אשת צבעון והוליד ממנה אהליבמה ואין צבעון מקולקל. ושמא י"ל דניחא להו לרז"ל לומר שקלקל צבעון לבדו שבא פעם על כלתו ופעם על אמו מלומר שקלקל ענה שבא על אמו והוליד ממנה אהליבמה וקלקל שעיר שבא על כלתו והוליד ממנה ענה כדפרישי' וא"ת לרש"י ז"ל דפי' גבי אהליבמה שבא צבעון על כלתו והוליד ממנה אהליבמה וכן לרז"ל שאמרו גבי ענה שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה אם כן אין אהליבמה אלא בת צבעון ואין ענה אלא בן צבעון והכתוב קורא לאהליבמה שהי' בת ענה ולענה שהוא בן שעיר י"ל כיון דלא מצינן לאוקומי שאהליבמה בתן של שניהם ושענה בנן של שניהם על כרחנו לומר דלחד מינייהו בנו ממש או בתו ממש ולאחד לפי המפורסם: וכן אליפז הי' שבא על אשת אביו. דהשתא הוי קרח בנו של אליפז ממש ובנה של אהליבמה ממש וכך אמרו בב"ר אמר ר' בנימין בשם ר' לוי קרח דהכא ממזר הוה וא"ת ומנ"ל לרז"ל לומר זה אימא תרי קרח הוו דהא ליכא לתרוצי הכא הא דמתרץ בגמרא גבי ואימא תרי ענה הוו אמר קרא הוא ענה הוא ענה דמעיקרא. יש לומר דהכא נמי איכא לתרוצי' כיון דלא נמנה קרח עם בני אליפז למדנו שלא הי' מבניו הנודעים בעולם ואין זה רק מפני שלא נולד מאשתו אלא מאשה אחרת ואחר שמצאנו קרח בבני אהליבמה וקרח באלופי אליפז בן עשו למדנו שקרח של אלופי אליפז הוא קרח של אהליבמה מלמד שבא אלפז על אהליבמה אשת אביו והוליד ממנה קרח. אך קשה מההיא דפ"ק דסוטה דאמרי' ל"ו כתרים תלו לו בארונו של יעקב בגורן האטד ופי' רש"י ז"ל י"ב נשיאים של ישמעאל וכ"ג אלופים שנמנו בבני עשו כשתוציא מכלל האלופים שנמנו לעשו תימן וקנז שנזכרו שני פעמים וכתרו של יוסף הרי ל"ו והקש' רש"י מקרח שנזכר שני פעמים והשיב שני קרחים היו אחד מבני אליפז ואחד מבני אהליבמה ויש לומר דרש"י ז"ל שפי' שם שני קרחים אינו אלא לפי אותה האגדה דסוטה דאם לא כן לא משכחת ל"ו כתרים אלא ל"ה והא דפי' הכא הוא על פי האגדה של ב"ר דא"ר בנימין ב"ר לוי הדין קרח דהכא ממזר הוה שהוא סובר ששתי האגדות הללו חלוקות הן: וילך אל ארץ לגור באשר ימצא. דאם לא כן וילך אל ארץ כך או אל ארץ אחרת כמו שתרגם המתרגם מיבעי ליה: ולא יכלה ארץ מגוריהם להספיק מרעה לבהמות שלהם. כי לא יתכן להיות לשאת אותם מפני כובדם כמשמעו וכן פי' בפסוק ולא נשא אותם הארץ שלא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם: מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב של גזרת כי גר יהי' זרעך. בב"ר דאם לא כן מפני יעקב אחיו למה לי: ומפני הבושה. אף על פי שנחלקו בזה בב"ר רבי אלעזר אמר מפני שטר חוב ור' יהושע בן לוי אמר מפני הבושה רש"י תפס את דברי שניהם מפני שדברי שניהם יחד קרובים לפשוטו של מקרא: ואלה התולדות שהולידו בניו משהלך לשעיר. וכאלו אמר ואלה תולדות בני עשו אחרי לכתו בהר שעיר ומה שהכריחו לומ' שפירוש תולדות עשו הוא תולדות בני עשו הוא מפני שהתולדות הנזכרים אחר זה הם תולדות בני עשו לא תולדות עשו ומה שהכריחו לומר שפירוש בהר שעיר הוא משהלך לשעיר ולא בהיותו בהר שעיר הוא מפני שאם יפורש בהיותו בהר שעיר יחוייב שנולדו להם בנים אחרים במקום אחר ולא נמצא זה ולא כן אם יפורש משהלך לשעיר: להודיע גדולתו של אברהם. בב"ר ובפר' חלק אמרו והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיהו שהיה יושב ודורש באגדות של דופי והיה אומר לא היה לו למשה לכתוב בתורה אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז ופירש רש"י לא היה לו לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע בתמיהה דבר שאינו צריך הוא שהיה מלגלג ואומר שכתבו משה שלא לצורך יצאת בת קול ואמרה הוי מושכי העון בחבלי השוא שבלא שום הנאה הוא חוטא אחו' לוטן תמנע מאי היא תמנע בת אלופים היתה כו' כדכתב רש"י כאן. אבל הרמב"ן ז"ל כתב מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם דרשו רז"ל כי זה להודיע גדולתו של אברה' אבינו כו' והוא תמוה מאד וכי לא ראה מה שאמרו בפרק חלק אבל רצה לתת טעם בפני עצמו ולא די זה אלא שאמ' שמפני הטע' שנתן הוא דרז"ל להודיע גדולתו של אברהם כו' ומה שאמרו בב"ר משם ר' שמעון בן יוחאי למה לי לדרוש ולומר ותמנע היתה פלגש לאליפז אלא להודיע שבחו של אברהם הוא מה שאמרו בפרק חלק והכי פירושא למה הוצרך הכתוב להודיענו שאחות לוטן היתה פלגש לאליפז אלא להודיע שבחו של אברהם: ובדברי הימים מונה אותה בבניו של אליפז. אבל ממה שמנה אותה בפרשה הזאת מאלופי עשו אין ראיה מפני שתמנע שנמנה מכלל אלופי עשו אינו אותה שהיתה פלגש לאליפז כי אותה היא נקיבה ותמנע שנמנה בכלל אלופי עשו הוא זכר שהרי הכתוב קראו אלוף ואין דרך הנקבה להיות אלוף גם לא להקרא בתואר הזכר גם יתכן להיות אלוף נוסף ופירושו אלוף תמנע שהיתה פלגש לאליפז אלה הם אלופי עלוה גם יתת וכן פי' אלופי אהליבמה שהיתה אשת עשו אלה הם אלופי אלה ופינון וגו' כמו שפירש החכם ן' עזרא ואע"פ שזה הפי' חולק עם ההיא דפרק קמא דסוטה שמונה תמנע ואהליבמה מכלל הל"ו כתרי' שתלו בארונו של יעקב כבר מצינו האגדה של ב"ר שהיא חולקות עניה בענין קרח שמונה שני קרחים ונאמר שהיא חולקת גם בזה אבל בדברי הימים אע"ג דכתיב ביה אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק וקראם כלם בניו אין מזה ראיה שהוא זכר כי כמוהו בדברי הימים ובני עמרם אהרן ומשה ומרים. וא"ת נהי דאין ראיה מזה שהוא זכר מ"ל לרז"ל שהיא נקבה עד שאמרו מלמד שבא אליפז על אשתו של שעיר ויצאת תמנע דילמא זכר הוא או אפילו את"ל שהיא נקיבה דילמא תרי תמנע הוו כדפריך בגמרא גבי ענה וכההיא דסוטה שסוברת שני קרחים הם. כבר נתעורר רש"י ז"ל על זה ואמר דמדלא מנאה הכתוב עם בני שעיר החורי למדנו שהיתה אחות לוטן מן האם בלבד ולא מן האב ולמדנו מזה שבא אחר על אמו והוליד אותה ויש כאן ממזרות כמו שאמרו בב"ר כדלקמן. וליכא למימר אכתי מנא להו לרז"ל לומר שיש כאן ממזרות דילמ' בהתר נולדה מאליפז שאחר שמת שעיר החורי נשא אליפז את אשתו והוליד ממנה תמנע. משום דכל המשפחות הללו לא נכתבו כאן אלא להודיע קלונם ופסלותם כמו שאמרו בב"ר כי אני חשבתי את עשו קלפית בצליה כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרי' וכמה ממזרי' העמיד רב אמר שלשה ר' לוי אמר ארבעה והן אהליבמה מצבעון קרח מאליפז תמנע מאליפז ענה מצבעון וכיון שלא נכתבו כל המשפחו' הללו אלא להודיע פסלותן כל היכא דאיכא למתלי בהו בקלקולא תלינן. ואם תאמר אי הכי לא היה לו לכתוב אלא מסתריו של עשו כדי לגלות את הממזרים שבו ולמה גלה מסתריו של שעיר החורי. יש לומר מפני שנתחתן עשו עמו שנשא את אהליבמה והוליד ממנה בנים נפסל זרעו ממנה בפסלות ממזרות כך מצאתי בתנחומא אבל רש"י לא הביא זה רק אמר לא הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע להודיע גדולת אברהם מפני שעל כרחנו לומר זה דאם לא כן ואחו' לוטן תמנע למה לי וכיון שהכתוב מוכרח לכתוב זה בהכרח הוא שיוזקק לכתוב משפחות שעיר החורי ואין צורך לטעמו של תנחומא: מלמד שבא על אשתו של שעיר. דהשתא הויא בתו של אליפז כמו שכתוב בדברי הימים ולא בתו של שעיר שהרי לא מנאה עם בניו: אלה אלופי בני עשו ראשי משפחות. אינו ר"ל שמהם נולדו המשפחות אלא שהיו ראשים ונשיאים כל אחד מהם על משפחה אחת כמו נשיא בית אב שפירושו נשיא המשפחה שהרי בפרק חלק אמרו תמנע בת מלכים היתה דכתיב אלוף לוטן וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא ופי' רש"י שר גדול אלא שאינו מוכתר: יושבי הארץ שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם. כאלו אמר אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ מתחלה דהיינו קודם שבא עשו בארץ ההיא לכבשה דאל"כ מאי יושבי הארץ דקאמר בני עשו נמי יושבי הארץ היו דכתיב אלה אלופי עשו למושבותם בארץ אחוזתם. ואיה וענה וי"ו יתירה והוא כמו איה וענה שהרי בד"ה כתוב איה בלא וי"ו: הוא ענה האמור למעלה. אלה בני שעיר וצבעון וענה שהוא אחיו וכאן מונה אותו מבניו ולא תרי ענה נינהו כדאיתא בפרק יש נוחלין כדלעיל ולפיכך אמרו שבא צבעון על אמו כו' אבל ליכא למימר שהוא ענה הוא דבק עם אשר מצא את הימים שאחריו דומיא דהוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש משום דלא אשכחן בשום דוכתא שענה בן צבעון עשה זה המעשה עד שיבדיל הכתוב את זה הענה מהענה האחר עם זה המעשה אבל גבי אחשורוש אף על פי שלא הוזכר בשו' מקום אחשורוש האחרון שמלך מהודו ועד כוש מכל מקום כיון שהוזכר שמלכות אחשורוש הראשון לא היתה רק במדי לבדה הנה באמרו הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש הודיענו שאין זה אחשורוש הראשון: וכנגדן העמיד יעקב ובטלה מלכות עשו בימיהם. לקיים מה שנאמר ולאם מלאם יאמץ כשזה קם זה נופל והראיה על בטול מלכות עשו בימי השמנה מלכים שמלכו על ישראל שבימי שאול כתיב אין מלך באדום נצב מלך ובימי יורם כתיב בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה משמע דמזמן שאול עד אותו זמן היה אדום משועבד תחת מלכי ישראל ומלכות עשו בטלה בימיהם של שמונה מלכי' שמשאול עד יורם: שנקראו על שם מדינותיהם. כדכתיב למשפחותם למקומותם דאל"כ הרי היו לו אלופים אחרים זולת אלה והם האמורים למעלה: לאחר שמת הדד ופסקה מהם מלכות. דאל"כ הרי היו להם מלכי' בעלי תגא ואי אפשר שיהיו להם אז אלופי' שאינם בעלי תגא: וכן מפורש בדברי הימים. כמו שפירש שאלה האלופים היו אחר שמת הדד ופסקה מהם המלכות ששם כתי' בפי' אחר שמנה השמונה מלכים הללו וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת וגו' שהם האלופים האמורים פה: מגדיאל היא רומי. ופי' מגדיאל אלוף עיר מגדיאל ואיננו שם אדם כאלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת ושאר כל האלופים שבצדו ובפרקי דר' אליעזר אמרו מגדיאל זו רומי והוא דבר נבואה לעתיד ואעפ"י שהי' מלכים רבים שמלכו ברומי הזכיר זה מפני שהיו מהאלופי' כי השאר שמלכו ברומי היו מלכים בעלי תגא וזה היה אלוף בלא תגא. ומה שכתב הרמב"ן ז"ל ולא הבינותי זה כי אם נאמר שהיא נבואה לעתיד הנה מלכים רבים מלכו שם ואין רומי אלוף אבל היא מלכות גדולה ותקיפה לא היתה כמוה בכל המלכיות אינה טענה כי אפשר שהיה בה זה דרך עראי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך