מי אלה להיות שלך. הוצרך להוסיף מלת להיות על מלת לך מפני שאין פי' מי מה עד שנפרש מי אלה לך כמו מה אלה לך מפני שמלת מי לעולם מורה על האדם כמו מי הוא זה ואיזה הוא מי האיש הלזה ופי' מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי על מוליכי המנחה כדפרש"י ז"ל ופי' וירא יעקב את בני יוסף ויאמר מי אלה שפירשו בו רז"ל מהיכן יצאו אלה שאין ראויין לברכה אין מאמרם זה פי' של מי אלה רק טעמו אבל פי' מי אלה מי הם אלה כי כאשר ראה יעקב אבינו שנסתלקה ממנו הנבואה כשרצה לברכם חשב שמא הם עבדיו ילידי ביתו שאינם ראויים לברכה כי עיני ישראל כבדו מזוקן והראיה על זה מתשובת יוסף שאילו ידע יעקב שהם בני יוסף רק שהיה מסופק מהיכן יצאו שמא נולדו באסור מה טעם לתשובת יוסף בני הם האלהים נתנם בזה לעבדך מיבעי ליה ומאחר שמלת מי לעולם מורה על האדם א"א לפרש מי אלה לך כמו מה אלה לך רק מי הם אלה ונשארה מלת לך לבדה ואין מובן לה והוצרך להוסיף מלת להיות על מלת לך כדי שיהיה למלת לך דבקות עמה ופי' מי הם אלה להיות שלך כלו' מאי זה צד הם שלך מצד שהם בניך או מצד שהם עבדיך או ילידי ביתך והוא השיב האלהי' אשר תנן אלהים את עבדיך כלומר בני הם ולזה הטעם עצמו הוסיף מלת שהוא על מלת לך שבפסוק מי לך כל המחנה ואמר מי כל המחנה הזה אשר פגשתי שהוא לך כדי שיהיה לעלת לך דבקות עם מלת שהוא כי לולא תוספת מלת שהוא תשאר מלת לך לבדה מפני שמלת מי דבקה עם כל המחנה שהם מוליכי המנחה כלומר מי הם מוליכי המנחה הזאת והמפרש שאמר שהוסיף מלת להיות כדי שלא נטעה לפרש מי אלה לך שתי שאלות האחת מי אלה והשנית לך הם שזה א"א מפני שתשובת לך הם הוא הין או לאו לא הילדים אשר חנן אלהים את עבדך הוצרך להוסיף מלת להיות כדי שתהי' כלה שאלה אחת טועה הוא כי איך היה עולה על הדעת לפרש לך לשאלה והלא השאלה היא לעולם עם ה"א פתוחה בראש התיבה כמו הלנו אתה אם לצרינו גם תשובת האלהים אשר חנן אם אינה נופלת על שאלת לך הם היא נופל' על שאלת מי אלה וזאת התשובה תספיק גם לשאלת לך הם כי מאחר שהם בניו הם שלו בהכרח:
מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך. גם פה הוסיף מלת שהוא על מלת לך מפני שאין פי' מי כמו מה עד שיהיה פירושו מה לך כל המחנה הזה כלומר מה הם לך מפני במלת מי לעולם מורה על האדם ולכן אין לפרשו רק מי הוא כל המחנה שהם מוליכי המנחה אשר פגשתי ומעתה נשארה מלת לך לבדה והוצרך להוסיף עליה שהוא כדי שיהיה לה דבקות עמו ויהיה פירושו מי הוא כל המחנה הזה אשר פגשתי שהוא שלך והוצרך לסרס המקרא שיהיה כל המחנה הזה אשר פגשתי קודם מלת לך מפני שמלת מי כיון שלא יתכן להיות דבק עם מלת לך רק עם ההולכים שהם מוליכי המנחה חוייב מזה בהכרת שתהיה מלת מי דבקה עם כל המחנה שהם מוליכי המנחה ויהיה המקרא הזה מסורס בהכרח:
למה הוא לך. הוצרך לזה מפני שאין לפרש שהשאלה הזאת אשר שאל מי כל המחנה הזה אשר פגשתי שהוא שלך הוא כאלו אמר כל אלה שהם שלך מי הם בניך או עבדיך או שכיריך דאם כן מאי קמהדר ליה למצא חן בעיני אדוני בשלמא גבי מי אלה לך פירשנו כן מפני שהשיב לו הילדים אשר חנן שפירושו בני הם אלא הכא מאי קאמר ליה ומאי קמהדר ליה לפיכך הוצרך לפרש שהשאלה הזאת היא למה הוא לך כלומר למה טרחת לכל זה דהשתא אתי שפיר שמה שהוצרכתי לכל זה הוא כדי למצא חן בעיני אדוני אבל לא ידעתי איך יפול לשון מי על שאלת למה אבל מצאתי נוסחא שכתוב בה כלומר למה הוא לך וזו הנוסחא יותר נכונה מפני שפי' כלומר כאלו אמר לא שהוא פי' המאמר אלא שעם כל זה איני יודע לישב מלת מי על הפירוש הזה אפילו בפנים רחוקים:
כתות של מלאכים פגע כו'. בב"ר דאם לא כן מאי כל המחנה דקאמר והלא מוליכי המנחה לא היו רק חמשה עבדים עבד אחד לכל עדר ועדר שהם חמשה עדרים ומה שהשיב למצוא חן בעיני אדוני הוא שכל אותן הכתות שפגשת הם להודיעך שהם כלם אוהבי כדי למצוא חן בעיניך שעל ידי זה תשוב גם אתה להיות אוהבי ומאמר ויאמר עשו יש לי רב אחי שב על מאמר מוליכי המנחה שאמרו לו מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו:
יהי לך אשר לך כאן הודה לו על הברכות. ב"ר דאם לא כן יהי לך אשר לך למה לי הרי כבר נאמר יש לי רב אחי שפי' יהי לך אשר לך מת"ל עוד יהי לך אשר לך או עם יהי לך סגי מת"ל אשר לך אלא כך אמר לו מה שלקחת מאבינו יהי לך שמעתה לא אערער עליהם:
אל נא תאמר לי כן. הוצרך להוסיף תאמר לי כן מפני שמלת אל לעולם דבק עם אזהרה כמו אל תאכלו ממנו נא אל תעש לו מאומה ואין ככה מלת לא כי מלת לא תבא לבדה בלתי שום פועל דבק לה כמו לא אדוני שפירושו לא כאשר אמרת ויאמרו לא כי ברחוב נלין ולפיכך הוצרך רש"י ז"ל להוסיף בפסוק אל נא אדוני אל תאמר אלי כו' ומזה הטעם עצמו הוצרך להוסיף פה אל נא תאמ' לי כן שפירושו בבקשה ממך אל תאמ' לי כן:
כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי. הוצרך לתוספת הזה מפני שפי' כל כי על כן שבמקרא הוא כי על אשר כמו שפי' בפסוק כי על כן עברתם על עבדכם וא"כ היה די בא' מהם או שיכתוב ולקחת מנחתי מידי על אשר ראיתי פניך כו' או שיכתוב ולקחת מנחתי מידי כי ראיתי פניך כו' לפי' הוצרך להוסיף זה התוספת כדי שתהיה מלת כי טעם על ולקחת מנחתי מידי שלמעלה ממנו כאלו אמר ולקחת מנחתי מידי כי כדאי והגון לך שתקבלנו ומלת על כן דבקה עם ראיתי פניך שלמטה ממנו כאלו אמר על אשר ראיתי פניך כו' ומזה הטעם עצמו הוצרך להוסיף בפסוק כי על כן באו בצל קורתי כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו ובפסוק כי על כן ידעת חנותינו במדבר כי נאה לך לעשות זה על אשר ידעת חנותינו במדבר וראית נסים וגבורות ובפסוק כי על כן לא נתתיה לשלה בני כי בדין עשתה מה שעשתה על אשר לא נתתיה:
והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך. הוסיף והן חשובין לי אחר ראיתי פניך מפני שלולא התוספת הזאת יהיה המובן מכ"ף כראות פני אלהים שהוא כ"ף ההשואה מורה על השוואת הראייה שראה פניו כמו שרא' ג"כ פני המלאך לא שפניו חשובי' לו כפני המלאך שראה ומפני שאין השוואת הראיה סיבה לנתינת המנח' הוצרך לפרש ההשוואה שפניו חשובים לו כפני המלאך:
ועוד על שנתרצת לי למחול על סרחוני. הודיענו בזה שהוי"ו של ותרצני הוא במקום ועוד והיא סבה שנית לקבלת המנחה דאם לא כן אין זה טעם למאמר כי ראיתי פניך כראות פני אלהים עם ותרצני ושכנוי ותרצני הוא במקום לי לא במקום אותי כשאר כל הכנויים וכמוהו ויבואוני חסדיך יבואו לי ושהרצון שנתרצה לו הוא על מחילת חטאו שבקש למחול לו:
אינה באה אלא לשאלת שלום. ומפני ששאלת שלום בכל מקום נקראת ברכה כמו שנראה מהמקראות שהביא אחר זה וכ"כ כי תמצא איש לא תברכנו שלא תתן לו שלו' כמנהג הפוגע בחברו שנותן לו שלום לפיכך נקראת המנחה הבאה על ראיית פנים לפרקים ברכה:
אשר הובאת לך לא טרחת בה ואני יגעתי להגיעה עד שבאת לידך. בב"ר אמר ליה כמה צער וכמה יגיע' קבלתי עד שתבא לידי אבל אתה מאליה באת אצלך אשר הבאתי לך אין כתיב כאן אלא אשר הובאת לך פירוש מדלא כתיב אשר הבאתי לך אלא אשר הובאת לך למדנו דה"ק ליה מכיון שאין לך טורח בהשגתה אלא הובאת בידך בלא טורח ועמל ולא כמוני שטרחתי ויגעתי בה עד שתבא בידי ראוי שתקבל אותה ופי' עד שבאת לידך עד הזמן הזה שכבר באת לידך:
כל ספוקי. אינו ר"ל שהכתוב קצר בלשונו וחסר מלת ספוקי דמ"ל הא דילמא החסרון הוא אשר שאלו עיני שפירושו אפי' יותר מכדי ספוקי אלא הכי קאמר פי' מלת כל מורה על השלם שיש לו כל ספוקו:
כמו שמעה סלחה. שהשי"ן שורש והה"א נוסף אף כאן נסעה הנו"ן שורש והה"א נוסף ומה שלא אמר הה"א נוסף רק שהנו"ן יסוד התיבה הוא מפני שבמלת נסע נחסר הה"א והתבאר לכל שהוא נוסף אבל הנו"ן עומד במקומו כמו במלת נסעה ולא נודע עניינו אם הוא נו"ן היסוד או נו"ן האיתן והוצרך לפרש שהוא נו"ן היסוד ומה שהכריחו לומר שנסעה היא מבנין הקל כמו שמעה סלחה והנו"ן פ"א הפועל ולא מבנין נפעל והנו"ן נו"ן האיתן מפני רפיון הסמ"ך שאלו הי' מבנין נפעל היתה הסמ"ך דגושה לחסרון נו"ן הנפעל כמשפט:
עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך. לא יעקב לעשו כי אף על פי שלמעלה הימנו כתיב ויאמר יעקב ואחריו ויאמר ויאמר סתם ואחריו ויאמר עשו שזה מורה שויאמר ויאמר סתם הם דברי יעקב לעשו מ"מ מתשובת ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים וגו' נראה שנסעה ונלכה הם דברי עשו ליעקב:
הצאן והבקר שהן עלות מוטלות עלי לנהלן לאט. הודיענו בזה שמלת עלות תחסר ה"א הידיעה כאלו אמר הצאן והבקר העלות שהן המניקות עלי גם תחסר מלת מוטלות קודם מלת עלי כדי שיפורש הצאן והבקר המניקות מוטלות עלי שבלתי תוספת הה"א על מלת עלות ותוספת מלת מוטלות קודם מלת עלי יהי' פירושו שהצאן והבקר הן עלות עלי שפירושו הן מניקות עלי ואין טעם לו אחר כך פי' באי זה ענין הן מוטלות עליו ואמר לנהלן לאט שאם לא ינהלם לאט אלא ידפיקם ללכת מהרה אפילו ביום אחד ימותו כל הצאן:
אל תאריך ימי הליכתך. לא שילך לפניו והוא אחריו סמוך לו כאשר אמר לו עשו ואלכה לנגדך בשוה לך שאאריך ימי הליכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך:
לאטי לאט שלי. שהלמ"ד מן היסוד והיו"ד לכנוי ופירושו נחת שלי כמו לאט לי לנער לאבשלום ואל יקשה עליך מן ויהלך אט ואט אליו אוכיל שהם חסרים למ"ד ואלו הי' יסודי לא היו חסרים כי הם שני שרשים בענין אחד:
לרגל המלאכה לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת לפני להוליך. פי' שהלמ"ד של מלת לרגל הוא במקום לפי כאלו אמר כרגל המלאכה שפירושו כפי רגל המלאכה גם הוסיף צורך הליכה על מלת רגל המלאכה מפני שפירוש לרגל בלתי מלת צורך יהי' פירושו לפי הרגל ואין טעם לו רק פירושו לפי צורך הרגל דהיינו לפי כחו ומפני שלא יספיק עם תוספת מלת צורך לבדה בלתי תוספת מלת הליכת כי לפי צורך הרגל משמע לפי הצורך הצריך לרגל להיות רגל לפיכך הוכרח להוסיף הליכת שאז יהי' פירושו לפי צורך הליכתן לא לפי צרכו גם הוסיף המוטלת לפני להוליך אחר מלת המלאכה כדי לתת טעם למה נקרא המקנה מלאכתו כי עם התוספת הזאת התבאר שהטעם שנקרא המקנה מלאכתו הוא מפני שמוטל עליו להוליכו למקום הצריך לו ומשני שכתוב המלאכה אשר לפני במקום המלאכה אשר עלי הוצרך להוסיף מלת להוליך אחר מלת לפני לומר שהמלאכה המוטלת עליו הוא להוליך המקנה לפניו כמנהג הרועים שמוליכין הצאן לפניהם והם אחריו ולכן גבי עלות עלי פירש מוטלות עלי ופה פירש המוטלות לפני במקום עלי:
למה זה תעשה לי טובה זה שאיני צריך לה. הודיענו בזה שמאמר למה זה אינו דבק עם מאמר אמצא חן הבא אחריו רק עם אציגה נא שלמעלה הימנו ופירושו למה תצטרך לזו הטובה שאתה רוצה לעשות לי במקום שאני איני צריך לה ומאמר אמצא חן בעיניך הוא דבור בפני עצמו כדלקמיה דאל"כ יהיה המובן מזה למה אמצא חן בעיניך שפירושו איני רוצה אהבתך:
אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול. פי' אני אין כונתי מכאן ולהבא אלא שאמצא חן בעיניך מכל הבא בידי ולכן לא תשלם לי שום גמול על מנחתי ומלת עתה לאו דוקא שאפילו אחר זה אין רצונו לקבל ממנו שום גמול מאחר שכל כונתו אינו רק למצוא חן בעיניו והמקבל גמור כבר קבל שכרו ואינו מצפה למציאות חן אלא מפני שמנהג משלמי הגמול לעשותו בעת המתנה אמר ולא תשלם לי עתה שום גמול. והמפר' אמצא חן בעיניך שתסכים לעשות את בקשתי שלא תצג לי מן העם אשר אתך כמו שאמרת אציגה נא עמך מן העם אשר אתי מפני שהטובה הזאת אינו צריך לה הוא שבוש בלי ספק כי מה צורך לחלות פניו על זה והלא כל עצמו של עשו בפועל הזה אינו רק להטיב לו מאחר שאמר לו יעקב שזו היא טובה שאינו צריך לה בהכרח הוא שיעזבנו וילך ואין זה צריך חלוי פנים:
וישב עשו לבדו. ובב"ר אמרו וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וד' מאות איש שהיו עמו היכן הם נשמטו כל אחד ואחד והלך לדרכו אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב ואימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא כו'. דאם לא כן וישב עשו ביום ההוא עם כל העם אשר אתו מיבעי ליה להודיענו שלא נשאר שום אחד מכל עמו עם יעקב כמו שאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי מפני שלא נתרצה יעקב בטובה זו ואין לטעון מיעקב דכתיב ביה ויעקב נסע סכותה ולא כתב ויעקב וכל אשר לו נסע סכותה מפני שעשו שאמר ליעקב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויעקב א"ל שאין הטובה הזו צריכה לו היה צריך לפרש וישב עשו וכל העם אשר אתו להודיע ששמע עשו ליעקב והלך עם העם אשר אתו אבל ביעקב שלא היה צריך לזה הספיק לו לומר ויעקב נסע שמאחר שהוא העיקר מסתמא הכל נמשכו אחריו:
נסע סכותה ושהה שם י"ח חדש קיץ וחורף וקיץ סכות קיץ בית חורף סכות קיץ. ב"ר ולא ידעתי למה הביאו רש"י ז"ל בפירושו והלא הבית והסכות שניהם נעשו בזמן אחד הבית לעצמו והסכות למקנהו כדכתיב ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות והמדרש שדרשו הבית והסכות לעצמו הבית בחורף והסכות בקיץ אינו אחר פשוטו של מקרא ועוד שאין כתוב סכות אלא פעם אחת ולמקנהו עשה סכות אבל סכתה דרישיה דקרא שם מקום הוא נסע אל סכות והם דרשו שני פעמים סכות ואיך הביאו רש"י בפירושו והלא בפרשת בראשית כתב ומדרשי אגדה יש הרבה ואני לא באתי להביא רק מאותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא:
קרא שם המזבח על שם הנס. כאלו אמר ויקרא אותו אל הוא פי' כי אלהי ישראל אלוה שלי ששמי ישראל ופי' אלוה שלי שהצילני מכל הפגעים ודומה לו ויקרא שמו יי' נסי שפירושו יי' הוא נסי:
ורבותינו דרשו שהב"ה קראו ליעקב אל. כאלו אמר ויקרא אותו אלהי ישראל אל שפירושו שאלהי ישראל קרא ליעקב אל אבל בב"ר הביאו בלשון אחר שאמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד:
