נשא לבו את רגליו. ב"ר הדא אמר' כריסא טענ' רגלייא:
משקים הרועים את העדרים. פירוש ישקו לשון הווה וכן ונאספו וגללו אף על פי שהם עתידים כמו ככה יעשה איוב שפירושו כך היה עושה תמיד אף כאן היו משקים והיו נאספים והיו גוללין תמיד ונכתבו בלשון עתיד מפני שהדבר ההווה תמיד נופל בו לשון עתיד ולשון עבר אבל גבי אז ישיר אז ידבר יהושע שאינן אלא לפי שעה אי אפשר ליישבן אלא שעלה בלבו שישיר ועלה בלבו שידבר כך פירש"י בפרשת בשלח ועוד תקן בזה שהעדרים פעולים והפועלים הם הרועים והמקרא דבר לשון קצרה ומה שכתב גבי וגללו וגוללין ותרגומו ומגנדרין ולא גבי ישקו ונאספו שתרגום שלהן משקין ומתכנשין לא ידעתי למה שאם נאמר שאמר זה גבי וגללו שהוא האחרון וה"ה בקודמים היה די עם מה שכתב גבי והשיבו ומתיבין שהוא היותר אחרון מכלם וראיתי בהרבה נוסחאות ובכלם כתוב כך ושמא י"ל שמפני שמלת וגללו נשתני' בתרגומ' כי הראשון ומגנדרין בלשון הווה והשני ויגנדרון בלשון עתיד הוכרח לכתוב בשניהם התרגום שלהם להבדיל ביניהם:
רגילין היו להאסף לפי שהאבן גדולה. תקן בזה שמלת ונאספו גם כן לשון הווה ומה שהוצרך לומר לפי שהאבן גדולה הוא כדי להודיענו שהיה ראוי לכתוב ונאספו שמה כל העדרים קודם מאמר והאבן גדולה על פי הבאר מפני שונאספו שמה כל העדרים הוא נתינת טעם על והנה שם שלשה עדרי צאן דלעיל מיניה כאלו אמר ולמה היו רובצים שם הג' עדרים יחד מפני ששם הם נאספים תמיד ואחר כך יתן הסבה ולמה היו נאספים לפי שהאבן גדולה על פי הבאר וצריך אנשים רבים שיגללוה:
לא נוכל להשקות. הוסיף מלת להשקות להורו' שפי' לא נוכל אינו רק על השקו הצאן לבדו לא על השקו ועל לכו רעו לפי המובן מסתם לא נוכל שהרי אחריו עד אשר יאספו כל העדרים וגו' והשקינו הצאן שזאת התשוב' אינה רק על השקו הצאן ועל לכו רעו אין צורך להשיב כי אחר שאי אפשר להשקות עד שיאספו כל העדרים לא ישאר שהות מן היום שילכו לרעות:
לפי שהאבן גדולה. אמר זה מפני שממאמר עד אשר יאספו סתם משמע מפני שכך הסכימו ביניה' לפיכך הוצרך לומר לפי שהאבן גדולה כמו שפירש הכתוב למעלה שפירושו ואי אפשר לגוללה עד אשר יאספו כלם מרוב כובדה:
זה מתורגם ויגנדרון. לא כמו הראשון שהוא מתורגם ומגנדרין לשון הווה והה"נ גבי אשר יאספו צריך לומר זה מתורגם דיתכנשון ולא כמו הראשון שמתורגם ומתכנשין לשון הווה ומה שפירש זה במלת וגללו הוא מפני שבשני המקומות כתוב בלשון אחד ואנקלוס חילק ביניהם אבל האסיפ' אינה בשני המקומות בלשון אחד שהראשון ונאספו והשני יאספו:
כמו שמעביר הפקק מעל פי הצלוחית. ב"ר פי' כסוי פי הצלוחית ובפרק כל הכלים ר' אליעזר אומר פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי שהוא המסך העשוי לסתו' החלון ופירושו שהוציאו בקלות כמו שמוציאין הפקק מפי הצלוחית בלא שום גלגול כמו שהיו עושין העדרים. ונראה לי שהוציאו זה מדכתיב ויגל מלשון גלוי ולא ויגלגל מלשון גלגול:
אמה מתה. ב"ר אמר רבי יוחנן לעולם אין אשה רגילה אלא לבית אמה התיבון והא כתיב ותרץ ותגד לאביה אמר להם שמתה אמה ולכן גבי רבקה דכתיב ותגד לבית אמה פרש"י שאין הבת מגדת אלא לאמה:
כסבור ממון הוא טעון. ב"ר דאל"כ למה רץ ועל מה רץ וכן פרש"י לעיל גבי וירץ לבן אל האיש:
אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו. ב"ר דאל"כ אמאי חבקו והלא כל עצמו שרץ לקראתו לא היה רק בעבור שהי' סבור ממון הוא טעון ולפיכך דרשו גבי וינשק לו שמא מרגליות יש בפיו אבל רש"י ז"ל לא הביאו מפני שדרך המחבק לנשק ואם לא היה מנשק נראה שלא כוון רק מפני שהי' סבור שמא יש זהובים בחיקו:
שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו את ממונו. דאל"כ מאי את כל הדברים האלה:
אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני הקורבה. דכל אכין ורקין מיעוטין וה"ק אין לי לאספך בבית מאחר שאין בידך כלום אך מאחר שעצמי ובשרי אתה יש לי להטפל בך:
חדש ימים. אע"ג דלא כתיבא בקרא אלא להטפל עמו סתם כדמשמע מאך עצמי ובשרי אתה כיון דכתיב בתרי' וישב עמו חדש ימים ואח"כ אמר לו לבן הגידה לי מה משכורתך מכאן ולהבא למדנו שמתחלה כך אמר לו שיטפל עמו חדש ימים והכתוב קצר וזהו שפי' רש"י וכן עשה שפירושו מאחר שכן עשה כדכתיב וישב עמו חדש ימים למדנו שכך אמר לו מתחלה:
וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם. פי' אין התימה הזה נופל על אחי אתה כי אחיו הי' כמו אנשים אחים ועוד האחי אתה מיבעי ליה רק הוא נופל על ועבדתני חנם כאלו אמר התעבדני חנם מפני שאחי אתה וכמוהו השופט כל הארץ לא יעשה משפט וכי מי שהוא שופט כל הארץ יתכן שלא יעשה משפט כדפי' רש"י:
שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים. שפירושו כימים האחדים שאמרה לו אמו וכן אמרו בב"ר אמר רבי חנינא בן פזי נאמר כאן אחדים ונאמר להלן אחדים מה כאן ז' שנים אף להלן ז' שנים וא"כ מה שאמר יעקב מתחלה אעבדך שבע שנים אינו אלא מפני שחשב אותו לימים האחדים שאמרה לו אמו ופי' ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה דמשמע שאהבתו גרמה לו שיחשבו בעיניו השבע שנים לימים אחדים הוא שאהבתו גרמה לו לחשוב השבע שנים לימים האחדים שאמרה לו אמו אבל לולא האהבה לא היה חושב אותן כך כי השבע שנים אינן ימים אחדים כי רבים הם:
מלאו ימי שאמרה לי אמי ועוד מלאו ימי שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואם כן למה לא פירש הרב מלאו ימי על שני העבוד' והתנאי ששלמו כדברי אנקלוס שהוא משמעות הכתו' באמת כי בשביל הימים שאמרה לו אמו גם מפני זקנותו לא יתן לבן בתו קודם הזמן אשר התנו ביניהם ודי שיקיים תנאו וכדברי אנקלוס הוא שנצערך לפרש מלא שבוע זאת על המשתה כי ימי העבודה שלמים היו כאשר אמר לו יעקב: ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען למה לא פירש הרב מלאו ימי על שני העבודה והתנאי כו' ופירש אותו על זקנותו הנה כבר נתנו הטעם בזה מואבואה אליה שאפי' הקל שבקלים אינו אומר כן ורש"י עצמו הביאו בפירושו ומה שפירש גם כן לימי' שאמרה לו אמו הוא מובן מהבה את אשתי כי מלאו ימי שאין מדרך מוסר שיאמר השכיר תכף שהגיעו שני עבודתו הבה את שכרי כ"ש בענין שאפי' הקל שבקלי' לא יאמר תכף שיגיע תנאו הבה את אשתי כמו שמובן מכי מלאו ימי ולכן יחוייב שיהיה פי' כי מלאו ימי הימים שאמרה לו אמו שאי אפשר לעבור על צוויה כשהוא ברשותו ומה שטען עוד שבשביל הימי' שאמרה לו אמו גם מפני זקנותו לא יתן לו לבן בתו קודם זמנו אינה טענה כי הדב' הפוך שאדרבה בשביל שלמות שני העבודה והתנאי לא יתן לו את בתו קודם זמנו ואף תכף אחר זמנו כיון שיש ביד יעקב להרחיב זמן התנאי אבל בשביל שלמות הימי' שאמרה לו אמו גם מפני זקנותו שאין בידו להרחיב הזמן בשום אחד מהם יתחייב בהכרח שיתן לו את בתו מיד אחר זמנו ולא יוכל להעבירו ועוד מי הגיד לו שיעקב בקש את אשתו קודם שלמות שני התנאי עד שאמר שבשביל הימים שאמרה לו אמו גם מפני זקנותו לא יתן לו לבן בתו קודם הזמן אשר התנו ביניהם והלא מתחלה שאמר ללבן אעבדך ז' שנים לא אמר שבע אלא בעבור שהן הימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים כדפרש"י אלמא לא שלמו לו הימים אחדים שאמרה לו אמו אלא אחר ששלמו לו שנות העבוד' והתנאי ומפני שחשש יעקב שמא יעבירנו לבן בדברים מאחר שיש ביד יעקב להרחיב זמן התנאי הוצרך לומר כי מלאו הימים שצותה לו אמו שלא יוכל לעבור על צוויה או שמלאו ימי חלדו ואם לא יתנה לו מיד לא יוכל לקיים הי"ב שבטים שיש לו להוליד ומה שאמר גבי מלא שבוע זאת של שבעת ימי המשתה וכדברי אנקלוס הוא שנצטרך לפרש מלא שבוע זאת על המשתה כי ימי העבודה שלמים היו אין זה מדברי אונקלס לבדו כי אף לדברי הרב שפי' כי מלאו ימי על הימים שצותה לו אמו כיון שלא מלאו הימים שאמרה לו אמו אלא אחר זמן התנאי כדלעיל יחוייב בהכרח שיהיה פירוש מלא שבוע זאת על שבעת ימי המשתה כי ימי העבודה כבר שלמו:
והם ז' ימי המשתה בירושלמי במועד קטן. וכך אמרו בב"ר מלא שבוע זאת אמר רבי יעקב בר' אח' מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה וכל זה דרך אסמכת' בעלמא שהרי זה של לבן אינו אלא מנהגא בעלמא שהיו נוהגין בזמן ההוא אבל בגמרא בבלי במועד קטן פרק קמא מפיק לה מויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו ז' ימים וז' ימים ארבעה עשר יום מכדי ארבעה עשר יום כתיב ז' ימים וז' ימים למה לי ש"מ הני לחוד והני לחוד דאין מערבין שמחה בשמחה וכיוצא בו מצינו בשבעת ימי אבלות שהירושלמי הביא כמה מקראות על זה וכלן אינן אלא דרך אסמכתא בעלמא שהרי ז' ימי האבלות אינן אלא מדברי סופרים כדתניא בפ"ק דכתובות היה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות אלמא אבלות מדברי סופרים היא דאי מדאורייתא היאך דוחין ימי המשתה של ד"ס את האבלות ומכאן הוכיח הסמ"ג ז"ל שהאבלות היא מד"ס אפי' ביום ראשון ודלא כבה"ג שסובר שיום ראשון הוא מן התורה דא"כ היאך דחו את יום ראשון וכתב הרמב"ם ז"ל אע"פ שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל ז' ימים נתנה תורה ונתחדשה הלכה והדין עמו שהרי עד כאן לא קא מפלגי רבוואתא אם האבלות היא מן התורה או מדברי סופרים אלא ביום ראשון אבל בשאר ימי האבלות לכ"ע אינה אלא מדרבנן:
גם את זאת מיד. ולא לאחר ז' שני עבודתה כמו הראשונה שכן כתוב וימלא שבוע זאת ויתן לו את רחל בתו:
אחרות הקישן לראשונות. ב"ר דאל"כ אחרות למה לי:
לפי שהאמהות נביאות היו. בב"ר א"ר חנינא בן פזי האמהות נביאות היו והא דפ"ק דמגילה דת"ר מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו כו' ואמרו בגמרא ז' נביאות מאן נינהו שרה ומרים דבורה וחנה ואביגיל וחולדה ואסתר דמשמע ששאר האמהות לא היו נביאות. י"ל שהן אגדות חלוקות דליכא למימר דז' נביאות דקאמר לאו דוקא שבע דומיא דמ"ח נביאים שאמרו בגמרא דאיכא טובא חוץ מאותן המ"ח נביאים כדכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים ואמר ר' אבהו אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל ותניא הרבה נביאים נתנבאו להם לישראל כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים דשאני התם דאיכא למימר נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה אבל גבי שבע נביאות שאין נבואתן לדורות עכ"ל דוקא שבע ותו לא:
