תנ"ך על הפרק - יהושע יט - נחלת זבולון / הרב אליהו מאלי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יט

206 / 929
היום

הפרק

גורלות שמעון, זבולן, יששכר, אשר, נפתלי ודן

וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־יְהוּדָֽה׃וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַֽחֲלָתָ֑ם בְּאֵֽר־שֶׁ֥בַע וְשֶׁ֖בַע וּמוֹלָדָֽה׃וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבָלָ֖ה וָעָֽצֶם׃וְאֶלְתּוֹלַ֥ד וּבְת֖וּל וְחָרְמָֽה׃וְצִֽקְלַ֥ג וּבֵית־הַמַּרְכָּב֖וֹת וַחֲצַ֥ר סוּסָֽה׃וּבֵ֥ית לְבָא֖וֹת וְשָֽׁרוּחֶ֑ן עָרִ֥ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃עַ֥יִן ׀ רִמּ֖וֹן וָעֶ֣תֶר וְעָשָׁ֑ן עָרִ֥ים אַרְבַּ֖ע וְחַצְרֵיהֶֽן׃וְכָל־הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר סְבִיבוֹת֙ הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר רָ֣אמַת נֶ֑גֶב זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃מֵחֶ֙בֶל֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחֲלַ֖ת בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן כִּֽי־הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ רַ֣ב מֵהֶ֔ם וַיִּנְחֲל֥וּ בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן בְּת֥וֹךְ נַחֲלָתָֽם׃וַיַּ֙עַל֙ הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י לִבְנֵ֥י זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיְהִ֛י גְּב֥וּל נַחֲלָתָ֖ם עַד־שָׂרִֽיד׃וְעָלָ֨ה גְבוּלָ֧ם ׀ לַיָּ֛מָּה וּמַרְעֲלָ֖ה וּפָגַ֣ע בְּדַבָּ֑שֶׁת וּפָגַע֙ אֶל־הַנַּ֔חַל אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י יָקְנְעָֽם׃וְשָׁ֣ב מִשָּׂרִ֗יד קֵ֚דְמָה מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ עַל־גְּב֥וּל כִּסְלֹ֖ת תָּבֹ֑ר וְיָצָ֥א אֶל־הַדָּֽבְרַ֖ת וְעָלָ֥ה יָפִֽיעַ׃וּמִשָּׁ֤ם עָבַר֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה גִּתָּ֥ה חֵ֖פֶר עִתָּ֣ה קָצִ֑ין וְיָצָ֛א רִמּ֥וֹן הַמְּתֹאָ֖ר הַנֵּעָֽה׃וְנָסַ֤ב אֹתוֹ֙ הַגְּב֔וּל מִצְּפ֖וֹן חַנָּתֹ֑ן וְהָיוּ֙ תֹּֽצְאֹתָ֔יו גֵּ֖י יִפְתַּח־אֵֽל׃וְקַטָּ֤ת וְנַֽהֲלָל֙ וְשִׁמְר֔וֹן וְיִדְאֲלָ֖ה וּבֵ֣ית לָ֑חֶם עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר יָצָ֖א הַגּוֹרָ֣ל הָֽרְבִיעִ֑י לִבְנֵ֥י יִשָּׂשכָ֖ר לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃וַיְהִ֖י גְּבוּלָ֑ם יִזְרְעֶ֥אלָה וְהַכְּסוּלֹ֖ת וְשׁוּנֵֽם׃וַחֲפָרַ֥יִם וְשִׁיאֹ֖ן וַאֲנָחֲרַֽת׃וְהָֽרַבִּ֥ית וְקִשְׁי֖וֹן וָאָֽבֶץ׃וְרֶ֧מֶת וְעֵין־גַּנִּ֛ים וְעֵ֥ין חַדָּ֖ה וּבֵ֥ית פַּצֵּֽץ׃וּפָגַע֩ הַגְּב֨וּל בְּתָב֤וֹרושחצומהוְשַׁחֲצִ֙ימָה֙וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ וְהָי֛וּ תֹּצְא֥וֹת גְּבוּלָ֖ם הַיַּרְדֵּ֑ן עָרִ֥ים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָּׂשכָ֖ר לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃וַיֵּצֵא֙ הַגּוֹרָ֣ל הַֽחֲמִישִׁ֔י לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃וַיְהִ֖י גְּבוּלָ֑ם חֶלְקַ֥ת וַחֲלִ֖י וָבֶ֥טֶן וְאַכְשָֽׁף׃וְאַֽלַמֶּ֥לֶךְ וְעַמְעָ֖ד וּמִשְׁאָ֑ל וּפָגַ֤ע בְּכַרְמֶל֙ הַיָּ֔מָּה וּבְשִׁיח֖וֹר לִבְנָֽת׃וְשָׁ֨ב מִזְרַ֣ח הַשֶּׁמֶשׁ֮ בֵּ֣ית דָּגֹן֒ וּפָגַ֣ע בִּ֠זְבֻלוּן וּבְגֵ֨י יִפְתַּח־אֵ֥ל צָפ֛וֹנָה בֵּ֥ית הָעֵ֖מֶק וּנְעִיאֵ֑ל וְיָצָ֥א אֶל־כָּב֖וּל מִשְּׂמֹֽאל׃וְעֶבְרֹ֥ן וּרְחֹ֖ב וְחַמּ֣וֹן וְקָנָ֑ה עַ֖ד צִיד֥וֹן רַבָּֽה׃וְשָׁ֤ב הַגְּבוּל֙ הָֽרָמָ֔ה וְעַד־עִ֖יר מִבְצַר־צֹ֑ר וְשָׁ֤ב הַגְּבוּל֙ חֹסָ֔הויהיווְהָי֧וּתֹצְאֹתָ֛יו הַיָּ֖מָּה מֵחֶ֥בֶל אַכְזִֽיבָה׃וְעֻמָ֥ה וַאֲפֵ֖ק וּרְחֹ֑ב עָרִ֛ים עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י יָצָ֖א הַגּוֹרָ֣ל הַשִּׁשִּׁ֑י לִבְנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וַיְהִ֣י גְבוּלָ֗ם מֵחֵ֨לֶף מֵֽאֵל֜וֹן בְּצַעֲנַנִּ֗ים וַאֲדָמִ֥י הַנֶּ֛קֶב וְיַבְנְאֵ֖ל עַד־לַקּ֑וּם וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיַּרְדֵּֽן׃וְשָׁ֨ב הַגְּב֥וּל יָ֙מָּה֙ אַזְנ֣וֹת תָּב֔וֹר וְיָצָ֥א מִשָּׁ֖ם חוּקֹ֑קָה וּפָגַ֨ע בִּזְבֻל֜וּן מִנֶּ֗גֶב וּבְאָשֵׁר֙ פָּגַ֣ע מִיָּ֔ם וּבִ֣יהוּדָ֔ה הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃וְעָרֵ֖י מִבְצָ֑ר הַצִּדִּ֣ים צֵ֔ר וְחַמַּ֖ת רַקַּ֥ת וְכִנָּֽרֶת׃וַאֲדָמָ֥ה וְהָרָמָ֖ה וְחָצֽוֹר׃וְקֶ֥דֶשׁ וְאֶדְרֶ֖עִי וְעֵ֥ין חָצֽוֹר׃וְיִרְאוֹן֙ וּמִגְדַּל־אֵ֔ל חֳרֵ֥ם וּבֵית־עֲנָ֖ת וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ עָרִ֥ים תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃לְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם יָצָ֖א הַגּוֹרָ֥ל הַשְּׁבִיעִֽי׃וַיְהִ֖י גְּב֣וּל נַחֲלָתָ֑ם צָרְעָ֥ה וְאֶשְׁתָּא֖וֹל וְעִ֥יר שָֽׁמֶשׁ׃וְשַֽׁעֲלַבִּ֥ין וְאַיָּל֖וֹן וְיִתְלָֽה׃וְאֵיל֥וֹן וְתִמְנָ֖תָה וְעֶקְרֽוֹן׃וְאֶלְתְּקֵ֥ה וְגִבְּת֖וֹן וּבַעֲלָֽת׃וִיהֻ֥ד וּבְנֵֽי־בְרַ֖ק וְגַת־רִמּֽוֹן׃וּמֵ֥י הַיַּרְק֖וֹן וְהָֽרַקּ֑וֹן עִֽם־הַגְּב֖וּל מ֥וּל יָפֽוֹ׃וַיֵּצֵ֥א גְבוּל־בְּנֵי־דָ֖ן מֵהֶ֑ם וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ ׀ וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי־חֶ֗רֶב וַיִּֽרְשׁ֤וּ אוֹתָהּ֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַיִּקְרְא֤וּ לְלֶ֙שֶׁם֙ דָּ֔ן כְּשֵׁ֖ם דָּ֥ן אֲבִיהֶֽם׃זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃וַיְכַלּ֥וּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָ֖רֶץ לִגְבֽוּלֹתֶ֑יהָ וַיִּתְּנ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל נַחֲלָ֛ה לִיהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן בְּתוֹכָֽם׃עַל־פִּ֨י יְהוָ֜ה נָ֣תְנוּ ל֗וֹ אֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶת־תִּמְנַת־סֶ֖רַח בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיִּבְנֶ֥ה אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שֶׁב בָּֽהּ׃אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן ׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן וְרָאשֵׁ֣י הָֽאָב֣וֹת לְמַטּוֹת֩ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ בְּגוֹרָ֤ל ׀ בְּשִׁלֹה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיְכַלּ֕וּ מֵֽחַלֵּ֖ק אֶת־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אליהו מאלי שליט

נחלת זבולון

נחלתו של זבולון, מותאמת לכישוריו. יעקב מברכו "זבולון לחוף ימים ישכן והוא על חוף אוניות וירכתו על צידון" (בראשית מט יג), כשרונו וברכתו הוא במסחר, והם קשורים ישירות לחוף הים.

מימי קדם ועד ימינו עיקר המסחר הוא עסקי יבוא ויצוא. סחר חוץ עם אומות אחרות. גם היום עסקי המסחר ביצוא ויבוא הם העסקים המכניסים ביותר.

לצורך עסקים כאלו דרושות תכונות מיוחדות. צריך אנשים בעלי יזמה וכישרון לכספים ועסקאות. אנשים שיודעים להלוך עם הבריות במקח וממכר.

בכל הכישורים האלו ניחן זבולון. משה מברכו "שמח זבולון בצאתך" - יציאה למסחר ומכירות. "...כי שפע ימים יינקו..." הרבה מהסחר בעבר התנהל באניות. זהו: "כי שפע ימים ינקו".  "ושפוני טמוני חול" - חז"ל מפרשים גם על אוצרות טבע מיוחדים ששייכים לים ולחול. דגים מיוחדים, חילזון שהצבע שמפיקים ממנו נדיר ויקר, וזכוכית שאף היא נדירה ויקרה (ספרי דברים לג).

ב"חסד לאברהם" מעיין ד' כתב, שסגולתו המיוחדת של זבולון היא הליכה (למסחר) בים וביבשה.

על פי ברכת יעקב היו מיועדים לזבולון חופי הים התיכון. מצידון ודרומה כפי הנראה חוף עכו עד חיפה. ואמנם מתארת הגמרא (בבא בתרא קכב א) כיצד חילקו את הארץ בגורל, ואומרת:

"אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו. וקלפי של תחומים וקלפי של שבטים מונחין לפניו. והיה מכוין ברוח הקודש ואומר, זבולון עולה תחום עכו עלה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון. טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו...". נמצא שבגורל הארץ בזמן יהושע, עלה בגורלו  של זבולון החלק שיעד לו יעקב בברכתו.

על רקע זה מתעוררת שאלה גדולה.

החלק שקבל זבולון בפועל לפי המתואר ביהושע רחוק מאד מהים. נחלת זבולון בספר יהושע נמצאת באיזור הגליל התחתון ציפורי התבור ונהלל. מצד מערב הוא פוגע ביקנעם. אולי בנקודה אחת יש מפגש עם הים וגם זה יכול להתפרש רק בתור ציון כיוון: "...ועלה גבולם לימה..." (יהושע יט י-טז).

מדוע לא קיבל זבולון את חוף עכו וצידון שהיו מיועדים לו, לא רק על פי ברכת יעקב אלא גם על פי הגורל כמסופר בגמרא?

ביהושע מפורש ששבט אשר הוא שקיבל את כל איזור הים בצפון הארץ? שבט אשר נמצא ממערב לזבולון, גובל בכרמל ומגיע עד צור וצידון. גם עכו ואכזיב כלולים בנחלתו כפי שמפורט בשופטים (א לא) "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב...".

גם תוס' (בבא בתרא קכב א) התקשה בשאלה כיצד מתיישבים דברי הגמרא שהגורל של תחום עכו עלה בחלק זבולון, עם מה שקיבל זבולון בפועל והוא נדחק ואומר "לא עכו ממש, שעכו מחלק אשר דכתיב "ואשר לא הוריש את יושבי עכו (שופטים א'). אלא כלומר תחום שבצד עכו". ולכאורה דחוק הוא תירוצו של התוס'.

הגר"א בביאורו על יהושע כותב כי היה לזבולון בנחלתו רצועה שהגיעה אל הים והלכה לכיוון צידון.

לשאלת נחלתו של זבולון מצטרפת השאלה שנשאלה בתחילת פרק יח. מדוע אנו מוצאים כפילות בהטלת הגורל פעם בגלגל ופעם בשילה? בפרקים יג יד מסופר שהקב"ה אומר ליהושע להפיל את הארץ בגורל לשבטים, ואמנם הוא עושה כן בגלגל (פרק י"ד).

הגמרא מספרת ששבע שנים כבשו ושבע שנים חילקו את הארץ (חלוקה על פי הגורל), ורק לאחר י"ד השנים השכינו את המשכן בשילה (זבחים קיח ב).

כל י"ד השנים הראשונות עמד המשכן בגלגל. "... ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה, שבע שכיבשו ושבע שחילקו..." (זבחים שם).

השכנת אהל מועד בשילה מסופרת בתחילת פרק יח' של ספר יהושע, ושם מסופר שיהושע משליך גורל לשבעה שבטים. תמוה מאוד הדבר, שהרי את הגורל עשו בגלגל בשבע שנים שקדמו לעליה לשילה? ואם רק בשילה הטילו גורל מה עשו בשבע שנים של חלוקה?

על שאלה זו ענה הגר"א ואמר שהיו שני גורלות האחד בגלגל לשבטי יהודה ויוסף וגורל שני לשאר השבטים בשילה.

הסבר זה קשה להבינו: אם הטילו גורל בגלגל, מדוע לא לכולם?

אולי אפשר לבאר באופן אחר. באמת בגלגל היה גורל לכל השבטים, אך חלק מהם לא היו מרוצים מהחלק שקיבלו בגורל. ועל כן התרשלו בהתנחלות. בא יהושע בהסכמת ה' והטיל להם  גורל שני בשילה.

כך משתמע מדבריו של יהושע בשילה: "ויאמר יהושע אל בני ישראל עד אנא אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלהי אבותיכם...".(יהושע יח ג). משמע שכבר קיבלו חלק, אלא שהתרפו בירושתו!

על פי זה אפשר לתרץ גם את השאלה על נחלת זבולון. גורלו הראשן של זבולון אכן היה בתחום עכו צור וצידון כפי שמסופר בב"ב קכב. אך כנראה שתחום זה לא מצא חן בעיני זבולון. כיון שלא הסכים, נפל לו גורלו בשנית בחלק אחר, בגליל התחתון.

רמז לכך אנו מוצאים במסכת מגילה (דף ו א): "...קִטְרון זה ציפורי? והרי קטרון בחלקו של זבולון היתה, וזבולון מתרעם על מדותיו היה. ...אמר זבולון לפני הקב"ה רבונו של עולם לאחיי נתת שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולם צריכים לך על ידי חלזון...".

דו שיח זה משקף את נחלתו המקורית של זבולון, שכן הגליל המערבי העליון כולו הרים ואינו נוח לעיבוד חקלאי, הבקעות והעמקים נוחים לחריש וקציר. על כך מתלונן זבולון: לאחי נתת שדות וכרמים, ולי נתת ימים ונהרות. החילזון שבו מנחם הקב"ה את זבולון הוא תוצרת הים. אך זבולון אינו מרוצה בכל זה. בהמשך שואלת הגמ', ואם קטרון היא ציפורי, הרי צפורי היא נחלה משובחת ויש בה מ"זבת חלב ודבש" של ארץ ישראל, ומדוע לא היה מרוצה זבולון? ומשיבה בכל זאת לא היתה נוחה דעתו של זבולון כי שדות וכרמים עדיפא ליה.

ציפורי כבר שייכת לגורל השני של זבולון בגליל התחתון! אך כנראה שההתמרמרות וחוסר שביעות הרצון, המשיכו גם אחרי כן, וזבולון לא מוריש גם את יושבי קטרון - היא ציפורי.

יש לציין שהסיפור על תרעומתו של זבולון מובא כבר בספרי דברים לג, ושם מובא רק הדו שיח הראשון בין זבולון לקב"ה. (בני שיחו של זבולון היו כנראה יהושע ואלעזר שעל פיהם היה הגורל מה').

יתכן ששבטים נוספים רצו גורל שני. יתכן שבאופן זה ניתן לבאר גם את ההבדל בין הנחלה שקיבל דן מיהושע באיזור המרכז, לבין הנחלה שהיה צריך לקבל בצפון, [כזכור משה בירך את דן: "דן גור אריה יזנק מהבשן"! משמע שנחלתו צריכה להיות באיזור הבשן] מסתבר שזו הנחלה שהיה צריך לקבל מעיקרא, אך הריחוק מממרכז הארץ גרם לאי הסכמה אצל שבט דן, ובסופו של דבר לגורל השני שבשילה.

אפשר לשאול על הסבר זה, האם חוסר הסכמה של השואלים בגורל ישנה אותו? הרי הגורל נעשה ברוח הקודש על פי ה'? האין הגורל הודעה מוחלטת מהקב"ה, עליה אין לערער? נראה לאמר שאף אם התקבלה תשובה באורים ותומים, יש מקום לשאלה נוספת, אם המקבל מרגיש שאינו יכול  לנהוג על פי התשובה.

ראיה לדבר בשמואל א' כב', דוד שואל בה': "האלך והכיתי בפלישתים"? והקב"ה משיב: "לך והכית בפלישתים והושעת את קעילה". כשאומר דוד לאנשיו את תשובת ה', הם ממאנים ואומרים: "הנה אנחנו פה ביהודה יראים, ואף כי נלך קעילה אל מערכות פלישתים"?

דוד היה יכול לאמר להם, מדוע מערערים אתם על דבר ה'? ה' אמר ואנו נקיים! אולם דוד שואל בשנית: "ויסף עוד דוד לשאול בה' ויענהו ה' ויאמר קום רד קעילה כי אני נותן את פלישתים בידך". בעקבות תשובת ה' יוצאים דוד ואנשיו ומושיעים את קעילה.

נראה שהוצרך הדבר לדורות ללמד, שאם ישנה אי הסכמה פנימית בקרב המקבלים, יש להתחשב בכך. יש לשאול שנית, ויתכן שהתשובה תשתנה. יתכן גם כי לא תשתנה, כבמקרה של דוד.

יחזקאל מנבא, שלעתיד לבא תהיה נחלת זבולון בקצה הדרומי, רצועה אחת לפני שבט גד. נשאלת השאלה, מה טעם הדבר, הרי דווקא הצפון שעניינו העושר והשפע הוא המתאים לכשרונות המסחר של זבולון? ולא הדרום, הנגב, שמנוגב מכל ברכה?
ננסה לענות על שאלה זו כשנעסוק בנחלת יששכר חבירו של זבולון, שאף הוא נודד עמו מהצפון שבו נחל בזמן יהושע, לדרום לעתיד לבוא, ע"פ נחלות יחזקאל.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך