תנ"ך על הפרק - יהושע ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

יהושע ב

189 / 929
היום

הפרק

יהושע שולח שני מרגלים ליריחו, הם מגיעים לרחב, חוזרים ומדווחים לו

וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ וְהָאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָלְכ֖וּ הָֽאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוָ֔ה כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת׃וְהַחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־אחותיאַחְיוֹתַ֔יוְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת׃וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יְהוָ֥ה לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃וַתּוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת׃וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃וַיֹּאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃וַתֹּ֙אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּחַלּֽוֹן׃וַיֵּלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹדְפִ֛ים בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

השטים שנים אנשים. ר"ת אשה כי התכלית היה בעד אשה היא רחב לגיירה שיצאו ממנה נביאים כמשז"ל א"נ רמז ששלחם לכבוש שתי נשים דסט"א ולא הועיל אלא לאחת כמ"ש בספר באר יצחק על הפטרות ע"ש וזה רמז ר"ת אשה:חרש לאמר. כתב הרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כ"י חרש בשין ימנית. וכ"כ הרב מנחת שי והאריך הרבה. והרב מהר"ר יוסף פייאמיטה ז"ל אב"ד ור"מ דקק"י אנקונה בדרשותיו כ"י פירש דהאמוריים בכשופים עצומים הכריחו מזיקים שישבו בפתח יריחו ובחומה ולזה יהושע שלח גדולי הדור שיבינו אופן הכשוף לבטלו וז"ש חרש לאמר לשון חרשין וכשופים לאמר שיגידו לו אופניהם וחזקם ולזה הוצרכו ע"פ ה' להקף הקפות לחומת יריחו עם הארון בכונות נמרצות לדחותם. וכמו שהיו עושים לקדש העזרות בבית שני בשיר של פגעים וכו' להבריח משם כל סט"א ולקדשם זהת"ד בקצור נמרץ:זונה ושמה רחב. פירש הרב מהרש"א ז"ל בח"א במ"ש רחב בשמה וזה רמז זונה ושמה רחב כי בהזכרת שמה לבד זונה. ואפשר לרמוז במ"ש בספר הגלגולים מהרמ"ע משם מהרח"ו דרחב היתה גלגול אשת פוטיפר ויהושע גלגול יוסף ולקחה לאשה עכ"ד ובזה ניחא משז"ל שא"ל ליוסף שהיא רואה באצטגנינות שהוא נזקק לה ולא ידעה שהוא בגלגול רחב ויהושע ובזה ניחא מ"ש יעקב ליוסף משם רועה אבן ישראל שיבא ביהושע ויהיה רועה ישראל. וא"ש מ"ש משה רבינו ע"ה בכור שורו וכו' בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ וארז"ל ל"א מלכים ועל יהושע שיצא ממנו וא"ש דהוא על עצמו שיבא ביהושע ורז"ל היו מסתירים הגלגול. ולפי מ"ש הנשי"א דמשה הי"ל בחינת יוסף א"ש דזו נתן לו ה' למשה מתנה טובה שיהושע שהוא בחינתו יקום תחתיו וז"ש קח את יהושע איש אשר רוח בו כלומר יוסף שאתה מבחינתו, וז"ש בקראין אשה זונה אשת פוטיפר לשעבר ועתה שמה רחב וכתב ספר הישר דאשת פוטיפר שמה זליכא והוא בגימטריא זונה ודוק כי קצרתי מאוד:רחב. ראיתי בתשובות הגאונים כ"י סימן כ"ג שאילו מקמי מר רב יהודאי גאון ז"ל רחב משבעה עממין היכי נסבה יהושע ואמר הני מילי אחר שנכנסו ישראל לארץ רחב משנכנסו מרגלים דיהושע נתגיירה ועדיין לא נכנסו ישראל לארץ עכ"ל וכ"כ התוספות בסוטה דף ל"ה ע"ב, אך התוספות פ"ק דמגילה כתבו דרחב לא היתה מז' עממין ע"ש, ותימא דבספרי פרשת בהעלותך אמרו דהיתה מז' עממין כמ"ש הגאון ז"ל: הוציאי האנשים הבאים אליך. פירשו המפרשים הבאי"ם אלי"ך דהם אמרו כי באו לדבר עבירה אבל האמת לא לזה באו אלא באו לביתך לחפור עכ"ד ולפ"ז אפשר דהיא השיבה כן בא"ו אל"י האנשים האמת בא"ו אל"י דוקא ולא ידעתי וכו' ומשום ספק רדפו וכו': ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם וכו'. אפשר כי הוא אדון הכל והוא נתן במדת רחמיו לכם את הארץ שידעה מה שחטאו, וכי נפלה אימתכם עלינו קודם שבאתם מסיבה שכבר כרע נפל שר של כנען ובזה הי"ל אימה ונפילה פתע פתאום ברגע שהשר נפל וזה פריו כי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, א"נ בסגנון אחר במ"ש רבינו אפרים ז"ל בפרישתו עה"ת כ"י בפסוק עלה נעלה וירשנו אותה וז"ל עלה כתיב כלומר כבר עלה מיכאל שר ישראל ונתישב בה נעלה גם אנחנו כי כך היא המדה לעולם מלאך הממונה על האומה הוא מתישב בה תחילה עלה גימטריא בא מיכאל יכול המלאך נוכל גם אנחנו עכ"ל ורחב בשעה זו נתגיירה כמו שאמרה כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכמו שפירשו המפרשים ובהיותה נשמה עליונה נצנצה בה רוח הקדש ואמרה ידעתי ברוח הקדש כי נתן ה' לכם את הארץ שכבר עלה מיכאל שר ישראל, ומזה נמשך וכי נפלה אימתכם מאימת שר ישראל ומסיבת נפילת שר כנען וכי נמוגו וכו': כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וכו'. אפשר במשז"ל דהוה ס"ד כי כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים אינו לאהבת ישראל רק הטעם שפרעה הפליא להתריס ולומר מי ה' אשר אשמע בקולו ואמרו רז"ל שאמר למשה ואהרן היכן הדורון ששלח וכיוצא משטיות אלו לכן הודיע גבורתו באותות ומופתים. וכל זה אינו אמת כי הכל בעבור ישראל וזכות אבות. ובא האות שאם היה כס"ד בצאת ישראל ממצרים לא נטפל בהם עוד. ואדרבא חיבה יתירה נודעת בקריעת י"ס דהיה יכול להגביה ישראל לצד אחר ולא היה צורך לקריעת ים סוף כי היה מגביהם חוץ לים כמ"ש הרב מהרח"א ז"ל בעץ החיים פרשת בשלח. והאלהים עשה להעבירנו בתוכו בחרבה לפרסם בעולם חיבת ישראל וז"ש כי שמענו את אשר הוביש את מי ים סוף מפניכם ולא היה צריך לזה אלא לפרסם שהכל עשה לחיבתכם: ועתה השבעו וכו'. אפשר לפרש ועתה שקבלתי אלהותו ונתגיירתי השבעו נא לי כלומר על דעתי בה' בשם המיוחד כי עשיתי עמכם חסד וכשקבל טובה ונשבע על דעתו לטובתו הויא שבועה חמורה מאד מלבד שאתם מצווים שלא להונות את הגר: נפשנו תחתיכם למות. כיון שקבלת עליך להתיהד אם כן אחותנו את וכל בית אביך אחינו הם וחייבים אנחנו מיתה על הריגתך כהורג אחד מישראל ואין לך לדאוג מזה. מפרשים: ויספרו לו וכו'. אפשר לפרש ויספרו לו ביחוד עניני רחב שנתגיירה וששרתה עליה רוח הקדש כמו שארז"ל ומה ששאלה אות אמת סימנא דחיי כמו שפירשו בזהר הקדוש ומה שא"ל את תקות חוט סימנא דיהושע וזהו את כל המוצאות בהעלם ודרך מציאה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך