והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' עד ראה נתתי וגו'. הפרשה הזאת עתידה לבא. כי לא נתקיימו יעודיה לא בבית ראשון ולא בבית שני והיא כלל נחמתנו ותקותנו והיא תרופה כללות לכל צרותינו. ולהיותה יסוד התורה כלה ופנתה. ראה אחרי הברית והאלות אשר זכר לישראל שלא יתיאשו בלבם לאמר שאחרי חטאם אל האלהים תכזב תוחלתם. ומי הוא זה אשר לא יחטא ואנה יוליך את חרפתו ומה יעשה כי יקום אל להענישו בכל אלות הברית. לזה הודיעם כי יש להם גם אחרי החטא תקון ותרופה יצילם ממות הקללות וענשם והוא התשוב'. וזה אמרו והיה כי יבאו עליך וגו'. והנה ענין התשובה ומהותה יתבאר לך אחרי שתתן את נפשך וידעת עם לבבך כי האדם בעולם הזה הנה הוא כאורח נטה ללון והוא מתנועע במה שהוא מתנועע מיום הולדו ועד יום מותו וכמאמ' דוד ע"ה (מלכים א' ב') אנכי הולך בדרך כל הארץ. וידוע הוא שבתנועתו יבחנו השלשה גבולים והם מה שממנו יתנועע. ומה שאליו ילך. ומה שבין יעבור בו. כי הנה מה שממנו התנועע הוא טפה סרוחה. ומה שאליו ילך הוא להדבק במלכו של עולם לעמוד בחצר בית המלך פנימה כגבורי' אשר מעולם. וגבול מה שבין הוא כלל האמצעיים וההכנות אשר יעשה לעשות דרכו ולהגיע אל מחוז חפצו ותכליתו ושם תהיה מנוחתו. ולהיות זה ענין האדם כי הולך הוא ושהוא תמיד כדרכו תמצא לשון ההליכ' תמיד בשלמים אם בחנוך אמר ויתהלך חנוך את האלהים. ואם בנח אמר את האלהים התהלך נח. ובאברהם אמר התהלך לפני והיה תמיד. ויעקב אמר אשר התהלכו אבותי לפניו. ויתרו אמר למשה רבינו והודעת להם את הדרך ילכו בה. והוא ע"ה צוה לישראל והלכת בדרכיו. לפי שמעשה האדם הוא דרכו אשר ילך בו אם לטובים ולישרים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. כי יודע ה' דרך צדיקים. ועליהם אמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ואם לתועים אמר (תלים א') ודרך רשעים תאבד. (הושע יד) ופושעים יכשלו בם לפי שההולכים בדרך ישרה מגמת פניהם לבא אל המלך לבקר בהיכלו. והאדם התועה מדרך השכל יקרה לו כמו שיקרה להולך בדרך מותעה. שהפך פניו כנגד המחוז אשר אליו ילך וכל עוד שילך יותר יתרחק יותר ממנו. וכן האדם אשר יפנה עורף ולא פנים אל היכל מלכו ואלהיו. כל עוד שילך יתרחק יותר ממנו. וכל עוד שהחוטא אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו. יתרחק יותר מדבקות אלהיו לפי שפנה אליו עורף והלך כנגדו לא אליו. וכמו שאמר הנביא (ישעיה א' ד') על זה עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. וכמו שהאדם שהוא הולך בדרך כשירגיש שהוא טועה בדרכו ושאינו מתדרך לאותן גבול ותכלית הנאות אליו. והאנשים הולכי ארחות עקלקלות כשישכילו פתיותם וששמו פניהם לאחור אין להם אופן ותחבולה לתקן את אשר עותו בדרכם. כי אם להפוך פניהם אל אחוריהם. ולעזוב דרכם המוטעה וללכת כנגדו. כדי שיתישרו בדרך הנאות ויגיעו אל מחוז כונתם. ככה העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך. התרופ' האמתי' שישובו מדרכם הרעה. ויעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' שהוא הדרך הישר והנאות. וזה הוא ענין התשובה וגדרה. ולזה אמר כאן אדון הנביאים ע"ה. והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. רוצה לומר שתזכה בירושת הארץ ושפע הצלחו' ומיני הטובות והיקר שנכללו בברכות שהתקיים עליהם בארץ בימי דוד ובימי שלמה בנו וביתר הזמנים. ועם זה גם כן יבאו הקללות ותמצא ארצך מרוחק מהש"י תכלית הרחוק ומרוחק גם כן מהאמת כי נטלו ממך הטובות הנה יהיה התקנה כהולכי הדרכים בתעותם ללכת הפך הראוי והנאות אליהם שישובו מאותו הדרך. ובמקום שהפכת עורף לאלהיך ונתרחקת ממנו תשוב ללכת אחריו ובזה הדרך תדרוך לו. וזהו אמרו והשבות אל לבבך וגו'. ואף כי לא תדע ללכת למולו. הטה אזנך ושמע כי תמיד קולו קורא אליך. וזהו ושמעת בקולו אשר יקרא לך והתמיד ההליכה אל קול קריאתו הלוך וקרוב עד שתגיע עדיו: ואמנם אמרו והשבות אל לבבך וגומר ושבת עד ה' אלהיך וגומר: כתב הר"ן שהושבות אל לבבך הוא שתהרהר בתשובה אבל לא תשלימנה עד שתעשה בפעל ואחר כך תחזור להשלימה. וז"ש ושבת עד ה' אלהיך שעל כל אחד מאלה יגמלם הש"י על כל אחת מהם כפי ענינה ר"ל ששם בגלות יתנך לרחמים לפני שוביך ויניח לך מעצבך ומרגזך ולפי זה יהיה ושב ה' אלהיך מלשון (ישעיה ל') בשובה ונחת תושעון. ולא זכר בזה שיוציאם מהגלות כי כמו שהם לא השלימו התשוב' שהתחילו בה ככה השי"ת לא ישלים עדיין הגאולה אבל על תשלום התשובה שאמ' ושבת עד ה' אלהיך. שהיא התשובה השלמה. אמר ושב וקבצך ואם יהיה נדחך וגומ' הנה אם כן זכר הערת התשוב' ואחר כך תשלומה וכנגדם זכר הערת הגאולה ואחר כך השלמתה זהו דעתו: והנראה אלי בפרשה הוא. שמשה אדונינו הודיעם שעם היות הברכות והקללות אשר זכר בלשון תנאי. אם שמוע תשמע. ואם לא תשמע. שכלם ר"ל הברכה והקללה עתידי' להתקיים כמו שזכרתי ושאח' שיתמו הקללות כלם ישובו אל הש"י וישמעו קולו והוא יקבצם ויגאלם וזאת היא הנחמה האמיתית והגאול' העתיד' אשר אנחנו מקווים אותה. והנם נזכרה אחרי זכרון הברית והאלות כלם וז"א והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך כי כלם יתקיימו בהכרח. הנה אז בהכרח תשוב אל ה' ולפי שהאומה בתוך הגלות תחלק לשני חלקים החלק הקטן מהם מחזיק הדת והולכי' בתורת ה'. ובשם ישראל יכנו והם הנשארים מעט מהרבה. והחלק האחר הוא רוב העם אשר מתוך הצרות וכובד הגלות עברו על דת וכמ"ש שם ועבדתם שם אלהים אחרים וגומ' כמו שפירשתי. לכן אמ' כנגד שני חלקי העם והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. ושבת עד ה' אלהיך. כי הנה המאמ' הראשון נאמר על אותם האנוסים שיצאו מכלל הדת. ולכן אמרו באלו והשבות אל לבבך כי תהיה תשובתם בלב לא בפה כי לא יוכלו לפרסם תשובתם ואמונתם והוא אמרו בכל הגוי' אשר הדיחך ה' אלהיך שמה ר"ל שהם מעורבי' בהם ונחשבים כמוהם ובלבם ישיבו אל ה'. ועל החלק האחרון מהיהודים המפורסמים אמר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך. ר"ל שהם ישובו ויעשו המצות וישמעו בקול ה' הם ובניהם בפרסום לפי שלא עזבו שם אלהיהם. וכאשר ישובו אל ה' וילכו אחריו וירוצו אלו ואלו כל אחד כפי מצבו ועניינו הבטיח שהש"י יקרבם אליו וזהו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגומ'. הנה אמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך על כל החלק היהודים המפורסמי' ומחזיקים ביהדותם ועליהם אמר את שבותך לפי שהם בשביה ועבדות. ואמר ורחמך כי לשפלות' וצרותיה' יצטרכו לרחמים. אמנם על החלק האח' מהיוצאים מכלל הדת מפני אונסם אמר ושב וקבצך מכל העמים וגו'. ולא אמר בהם שביה ולא לשון רחמים. וזו הסבה שזכר בכל אחד שיקבצם מכל העמים להיותם מעורבים בהם ומתחתנים בהם ועל אלו ואלו אמר אם יהיה נדחך בקצה השמים וגומ'. והנה אמר ושב ולא אמר והשיב לומר כי כמו שישראל ישובו מדרכם הרעה ללכת בדרך טובה כן הש"י ישוב מכוונתו וגזרתו שהיה להענישם עוד וישוב להטיב אותם ולקבצם. ואמר שיביאם אל הארץ אשר ירשו אבותיהם ושלא יצטרכו לכבשה כמו שעשה יהושע שהתמיד בכבוש וחלוק י"ד שנה. כי הש"י ירש אותה וזהו וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך. כלומר שתהא נחלתם וירושתם והצלחתם בארץ יותר ממה שהיה לאבותם אשר ירשו הארץ. ולפי שלא יפחדו מגלות אחר יען יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין איש בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. לזה יעד ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך. באופן שתהיה מוכן תמיד לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך ולא תבא לגלות אחר ולא אל קללות אחרות עוד. ורמז עוד באמרו ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך על חלק האנוסים שרבים מהם הם ערלי לב וערלי בשר ובלתי נמולים. ולכן אמר כי הש"י לא די שימול בשרם במצות אבל גם ימול לבבם הערל ועם היות שיולדו על ברכי נכרים ומנהגיהם יהיה לבבם לאהבה את ה' בכל לב ובכל נפש. ומילת הלבבו' אינה העדר הבחירה ושלילתה בימי' ההם כי האיפשרו' הוא מטבע הבעל שכל. אבל ענינו שתהא בחירתם לטובה ולא יתאוה לבבם כי אם אל הצריך לשלמות'. לא אל התאוות והחמדה המותריית אשר הם הערלה באמת כי יהיו בימי' ההם באותה מדרגה שיולד בה אדם הראשון וכמו שכתב הרמב"ן וכמו שכתב ירמיהו עליו השלום (סימן ל"א) הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותיכם כי זאת הברית אשר אכרות וגומ' ונתתי את תורתי בקרבם. וכן אמר הנביא יחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגומ'. ולפי שישראל סבלו צרות רבות ורעות בגלות לכן אמר. ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והיא תהיה להם נקמה וישמח צדיק כי חזה נקם. והנה אמר עוד ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית כל מצותיו וגומ'. כנגד העוברי' על דת מפני היראה שהיה להם תשוב' בלב ויושר האמונות לכן אמר עליהם ואתה תשוב אל תחשבו אחר כך להפטר מן המצות אבל אחרי ר"ל ואחרי שתבא אל הארץ תשוב מדרכיך ותעש' תשובה טובה על אשר חדלת מלשמוע המצו' ואתה תשמע בקול ה' ותשמור מצותיו שלא היית שומר מצוה. והנה אמר והותירך ה' בברכה כך פירשו ר"א. ודעתי בו שכוון לומר אליהם כי העושר והכבוד שהיה להם מאז יתנהו להם ביותר שפע והצלחה וזה אמרו והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך בבנים ובקנייני' לטובה כי לא יחפוץ הש"י שיסתגפו ביותר האנשים הדבקים אליו אבל ישוב לשוש עליכם לטוב כאשר שש על אבותיכ' שהיו מושפעים בכל הטובות האלה ביתר שאת וביתר עז מכל האומות והנה לא יאסור הטובות הגשמיות האלה עליך לפי שלא יקרה לכם כמו שקרה לאבותיכם שברבוי הטוב עזבו את ה' וסרו מאחריו ואתם לא תהיה כן כי תשמעו בקול ה' לשמור מצותיו וחקותיו יען וביען היתה התשובה אשר עשית בכל לבבכם ובכל נפשכם. ולכן לא תשובו לחטוא. ולפי שמצות התשובה היא היתד שהגאולה תלויה בה והוא רפואת כל המחלות ותקון כל הקללות. אמר עליה כי המצות הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגומ'. כלומר כי כפי התועלות העצומות בתשובה ראוי היה להם שיעשו סולמות לעלות לשמים ליקח אותה משם אם בשמים היתה ואם זה היה נמנע שהיה ראוי לרכוב אניות ולעבור ארחות ימים על זה. כי כל מה שאפש' לאדם לעשותו היה ראוי שיעשה למעלת המצוה הזאת כל שכן שהיא אינה רחוקה ממנו כי אם קרובה ומעשה הטוב והישר שתעשה ולא תשוב לבטלה הנה תקנה המעלה הזאת. גם אפשר לפרש בזה שהדברים הרחוקים מהשיג תהיה הרחקתם אם בערך המקבל אותם. ואם מצד החכמה עצמה לעמקה. וזהו אמרו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. רוצה לומר אינם נטמנת ונפלאת מצדך ולא רחוקה מצד עצמה. ופי' עוד לא בשמים היא, רוצה לומר לא תחשבו שהתשובה תלויה במזל ובהוראת המערכה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. לכן לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה. רוצה לומר מי יעשה פעל תכוניי מטלסם אחד כדי להוריד שפע התשובה עליו. וגם אינה מעצמה רחוק' כדברים שהם מעבר לים הוא הים הגדול שאין אדם עובר אותו מחשכת מים עבי שחקים שמפני זה לא יוכל האדם להשיג מה שמעבר לים ההוא אין כן התשובה כי הוא מצד עצמה קרובה להמצא מצד הנושא היא קרובה מאד כי היא בפיו ובשפתיו ובלבו ומעשיו והם הדברים היותר קרובים לאדם. וזהו כי קרוב אליך הדבר זהו פי' ישר והותרו עם זה הספקות י"ב י"ג י"ד וט"ו: ואמנם חז"ל בדברים רבה פירשו המצוה הזאת על כללות התורה. אמרו במדרש משל לבת מלכים שלא היה אדם מכירה והיה למלך אוהב אחד והיה נכנס אצלו בכל שעה והיא עומדת לפניו. אמר לו המלך ראה כמה אני מחבב אותך שאין אדם מכיר את בתי והרי היא עומדת לפניך כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ראו כמה אתם חביבין לפני שאין בפלטון שלי מכיר את תורתי ואני נותנה לכם. הה"ד לא נפלאת היא ממך והוא מאמר נכבד. וגם המפרשי' נמשכו לזה בפי' הפרשה. אבל עקר הפשט ואמתתו הוא כמו שפירשתי: ראה נתתי לפניך היום וגומ' עד סוף הסדר. הפרשה הזאת תקיים ותעיד על אמתת הבחירה האנושית שהיא יסוד התורה ופירושה. וכבר זכר החכם ההבדל אשר בין הרצון הבחירה בספר המדות ח"ג פ"ה באמרו שהרצון היא בתכלית הדבר. והבחירה היא על דברים אשר בעבור התכלית. כי בענין הבריאות נאמ' שנרצה בבריאות ושנבחר הדברים אשר בהם נהיה בריאים. וכן בענין האוש' נרצה להיות מאושרים ונבחר הדרכים המביאים אותנו אל האוש'. הנה אם כן רצון יאמר לבד על התכליות. והבחירה תאמ' על הדברי' המביאים אל התכלית הנרצה. והוא מאמר הנביא (ישעי' סו) גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה. כי שמו חפצם ורצונם בשקוציהם כתכליות להם ובחרו בדרכים המביאים אליהם ומזה הטעם אמר שלא נתיעץ על התכליות ושהעצה היא בבחירה כלומר בבקשת הדרכים המביאים אל התכלית הנרצה. וענין הפרש' הזאת היא כענין פרש' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. כי שם קודם ביאור המצות פי' וביאר להם שבאותה המצות היתה תלויה הברכה לשמוע אותם ומקבלם. ותלויה גם כן הקללה למי שלא ישמע אותם ולא ישמרם. וכמו שפרשתי שם. וכאן מפרש סיום ותשלום ביאור המצות וקיום הברית עליהם. לזה אמר גם כן ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. כאלו אמר הראית בעיניך איך במצות האלה ובברית אשר קיימת עליהם נתתי לפניך ובחירתך את החיים ואת הטוב המיועד בשכר עשייתם ואת המות אשר יעדתי בעונשם כי הנה המצות עצמם הם להשגת החיים והטוב בשמירתם ודרך בו ימצאו המות והרע כאשר לא ישמעו לעשותם ושני הדרכים האלה הם לפניך. והנה אמרו החיים והטוב פירשו המפרשים שהחיים הם אורך הימים. והטוב הוא העושר והכבוד והבריאות. והמות והרע הם בהפך זה. ואינו נכון בעיני אבל פירושו אצלי החיים הגופיים והטוב הנפשי ואמר זה לפי שבהכר' החיים יש הונאה עצומה כי יש מהם שמתדמין חיים במראיתם והם רע והפסד. ומהם חיים מכוונים אל הטוב והשלמות כי הנה חיי הרשעים עם היותם חיים כפי המציאות הנה הרע וההפסד כרוך בעקבם. וכאמרם ז"ל בברכות פרק מי שמתו (ד' י"ח) רשעים אפילו בחייהם נקראים מתים. וחיי השלמים הם חיים לגוף וטוב ושלמות לנפש ועליהם אמר (תלים ל"ד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. לפי שהטוב הוא תכלית החיים וצורתם והחיים מכוונים אל הטוב. ולא הטוב אל החיים. ולכן אמר כאן ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. לפי שהיתה דרך הטובה ושמירת המצות מביאה אל חיי העולם הזה ואל הטוב הצפון לצדיקים לעולם הבא ובהפך לרשעים בביטול התורה והמצות ששנות חייהם תקצורנה ויכרתו מן העולם הזה ומן העולם הבא. והוא אמרו ואת המות ואת הרע שהמות היא כנגד הגוף. והרע כנגד הנפש. וכמו ששם בתחילה ביאור המצות בפרשת ראה אנכי ביאר ואמר הברכה אשר תשמעו ככה ביאר כאן מה הוא דרך החיים והטוב אשר נתן לפניהם באמרו אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך וגו'. רוצה לומר כי כמו שיצוה אותם לאהבה את השם יתברך הנכבד וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר מהם ימשך אליהם החיים והטוב. והוא אמרו וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך. כי הם אלה הדרכים המביאים האדם לתכלית הנכסף ההיא מהחיים והטוב. כן דרך המות והרע הוא בהפך זה שאם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ימשך המות והרע בהכרח. ועל זה אמר הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון. והאבדה הזאת היא הדבקה בנפש שכנה בשם רע שהוא הרע והוא ההפסד וההעדר הגמור. ועוד שלא תאריכון ימים על האדמה שזהו המות אשר זכר ולפי שהיו בני ישראל מתרעמים ומתלוננים בתוכחות האלה בחשבם שהיו דרכים מחוייבים ונגזרים בחכמתו העליונה ושלא יוכלו להמלט מהם. לכן הוצרך לומר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך מחוייבים ולא נגזרים מלפניו ית' אבל שהם אפשרים תלויים בבחירתכם. החיים והמות הגופיים. והברכה והקללה הנפשיים כי הם ברכה בהחלט וקללה בהחלט נתתי לפניך ובבחירתך וכונתי ותאותי שתבחר בחיים למען תזכה לחיי המוחלטים שהם חיי הגוף וחיי הנפש ותחיה אתה וזרעך. וביאר אליהם איך יזכו החיים האלה באמרו לאהבה את ה' אלהיך ולשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך. רוצה לומר אם השלמות הנפשיי כי כאשר תאהב את הש"י ותשמע בקולו ותדבק בו והדבקות ההוא הם החיים הנפשיים המאושרים. ואמנם בחיי העולם הזה אמר ואורך ימיך לשבת על האדמה רוצה לומר כי החיים הגופיים הם טובים בהתמדת הישיבה בארץ כי אם תצאו ממנה יבחר מות מחיים לכל השארית הנמצאה. הנה ביאר איך יזכו לחיים הנפשיים ולגופיים בארץ והתבאר שלא בא בכאן פסוק העידותי בכם היום החיים והמות נתתי לפניך לעשות בזה הודעה מפורשת כי אם להגיד שלא היו הדברים מוכרחים ונגזרים כי אם בחיריים ושנכספה וגם כלתה נפשו שיבחרו בחיים כדי שיזכו לחיי הנפש ולחיי הגוף: ואפשר עוד לפרש ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך שבא להודיע שלא יעשה תכלית שמירת המצות בעבור החיים הגופיים. אבל בהפך שיכסוף החיים כדי שבהם ישמור ויקיים המצות כי יבחר בהם מצד עצמם ולא מצד השכר הנמשך מהם כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דעבודת אלילים (ד' י"ט) במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו. ולכן אמר שאחרי שהודיע שהחיים והמות הם לפניו ובבחירתו. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ שהחיים והמות שנתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים שלא תהיה הבחירה ההיא בלבד למען תחיה אתה וזרעך ויהיו התכלית האחרון בזה. אבל תבחר בחיים לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי אלה הם החיים האמתיים ותכלית הנמשך אחריהם. ואין החיים תכלית בעצמו וזה שאמר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה. רוצה לומר כי זהו תכלי' החיים האורך ימים בישיבה על האדמה אשר נשבע ה' כדי לעשות המעשים המשובחים להדבק באלוה יתברך לא להתענג בתענוגים גופיים. הנה התבארה הפרשה לדעתי והותרו הספקות י"ו י"ז וי"ח: ויש מי שפירש בפרשה הזאת פירוש אחר והוא כי החיים נאמרים אצלנו פעם על החיים המאושרים אשר לנפש וכמאמר דוד עליו השלום (תהלים כ"ז י"ג) לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים. ופעם יאמרו על חיי העושר כמו שאמר (מלכים ב' ד') ואת ובניך תחיי בנותר. ויאמרו על התאוה כמו שיאמר (קהלת ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת. וידוע כפי האמת השכלי שמהחיים האלה יש מהם שיקראו טוב והם החיים הנפשיים שבהם הטוב והשלמות וההשארות. ומהם חיים שהם רע והם חיים הבהמיים. וכן בענין המות כי יש ממנה שהיא זרה ורעה בעיני האדם והיא המות הגופיית ההכרחיים והיא טובה לנו להפריד בין פחיתות החמר ומשיגיו. לשלמות השכל והפשטו ההשגות. וכמו שכתוב בספר של ר"מ והנה טוב מאד זה מות. ואמר דוד (תלים קיו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ויש מות קשה ממנה שהיא הרע בהחלט והיא המיתה הנפשיית. והנה לפקוח עינים עורות אצל האונאות האלה אשר הם גדולי הערך. אמר הנה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. כאלו אמר שנתן לפניהם שני מיני החיים. כלומר החיים המדומיים הגופיים. ולעומתם החיים האנושיים. וקרא הגופיים חיים בהחלט כפי דמיוני בני אדם. והנפשיים קרא טוב בהחלט כפי האמת וכמו שאמר (פ' ואתחנן) לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה שקרא טוב שכרם לעולם הנפשות. וחיים לעולם הגופו' ושני דברים האלו הם כנגד שני חלקי האדם. כי החיים המדומים הם כנגד הגופות. והטוב הוא כנגד נפש המשכלת וגם נתתי לפניך שני מיני רעות לשני חלקים. והם המות והרע. שהמות היה כנגד הגוף. והרע הוא כנגד הנפש ולפי שלא יושלם הלמוד בהודעת התכלית לבד אם לא כשידע גם כן הדרך אשר יביאהו אל התכלית כי מה תועלת שתדע שם העיר אשר שם מגמתך ללכת אם לא תדע איזה דרך יגיעך אליה. וזה ישלם בשני עניינים בידיעת הדרך הישר לבא שמה ובחזרתו מהדרכים המתעים והרעים שלא יטעה בהם כמו מלאכת הרפואה התחלקה אל שמירת הבריאות ואל חזרתה כשתסור. לזה אמר אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך וגו'. שהם הציונים המבוארים שאם יתן לב אליהם לא יטה אשוריו מני הדרך ולא יטעה כלל. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ובכלל זכר סור מרע ועשה טוב. וגם בזה לא יושלם כי אם כשידע התועלת המגיע מההגעה אל המקום ההוא. והיזק המתחייב אם לא יגיע שמה. כי על כן הסכימו בעלי הדתות להניח שכר על המעשים הנאותים ועונש על המגונים. ולזה אמר וחיית ורבית וברכך ה' אלהיך וגו'. ועל גלוי הרע וההזק הנמשך אם לא יגיע שמה אמר ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגו'. ואמר בזה הגדתי לכם היום לפי שחדשות הוא מגיד אשר לא ידע הראשונים. והוא שהם לא שיערו אחר מיתת הגוף מיתה אחרת כלל. ומשה רבינו הפליג לדבר באמרו כי אבד תאבדון רוצה לומר אבוד בעולם הזה והאבדון בעולם הנשמות. וכל זה עדיין לא יועיל אם לא ימצאו אליו הדברים העוורים והסומכים להגיעו אל סוף המעשה כמו שנא' שלא תתכן ההליכה אל המקום הנכסף ולקנות הטוב ההוא ולהנצל מאותו הרע אם לא יזדמן לו ממון להוצאתו ובהמה לרכוב עליה וכיוצא. וזה יוכלל בשני מינים. האחד במציאות היועצים הנאמנים באותו מעשה. והשני השלמת די ספוקו וצרכיו. ועל הראשון אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ רוצה לומר אל תאמרו שלא נמצא אליכם יועץ כי אני מעיד בכם שמים וארץ שאני יועצכם ושנתתי לכם החיים והמות הברכה והקללה ואתם רשאים ובחיריים עליו למען תחיה. ומעתה לא נשאר לך תרעומת. האמנם אמרו ובחרת בחיים אין הכונה שיבחר בחיים ולא יבחר במות. אבל עניינו שאחרי שיש לפניו שני מיני חיים הגופיים והנפשיים. יבחר מי שירצה מהם אם להמשך אחר הגופיים ותאותם וגם אחרי הנפשיים ושלמותם. וראוי שתבחר באותם החיים שיביאוך להשארו' והנצחיות והוא אמרו למען תחיה אתה וזרעך וגו'. רוצה לומר שתחיה אתה ובניך באותם החיים ולא שתמות בהם. כי הנה החיים הגופיים ענינם המות והרע באמת. ולא תהיה בי"ת ובחרת בחיים סימן לדבר הנבחר כבי"ת (תלים קל"ב) כי בחר ה' בציון (ישעיה ז') בחור בטוב ומאוס ברע. רק הוא סימן הדברים אשר בהן ומהן תהיה הבחירה והברירה כטעם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. ושני שמושי הבי"ת תמצא בפסוק אחד (ד"ה א' כ"ח) כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי בבני אבי כי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה' ויבחר בשלמה וגו'. ואמנם לענין השני והוא ספוק הצרכים אשר בם יחיו כל הימים אמר לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו'. רוצה לומר גם לא ימנעו מכם כל הדברים הצריכי' להעמדת חיותכם כי מובטחים תהיו כי בהיותכם על אהבתו וההליכה בדרכיו ולדבקה בו לא יחסר כל לכם כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'. הלא הוא זה דעת והמשך אחר בפירוש הפרשה והוא יותר הלציי מאמתיי. ולכן מה שכתבתי אני בה הוא היות' מתישב כפי האמת הפשטי: נשלם סדר נצבים: ואמנם הספקות הנופלות בדברי הסדר הזה כפי הסברא הפשוטה הלא הם חמשה עשר: הספק הראשון באמרו וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. כי הנה קודם לזה כתוב ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם וגו'. והמשיך אחריו פרשת אתם נצבים וכל דברי הברית והרי כלם היו לפניו באותו פומבי. ואיך אם כן אמר כאן שהלך משה לדבר אליהם וכתב רש"י ז"ל שהלך אצל כל שבט ושבט. כי כיון שהיו כלם מקובצים יחד לענין הברית היה לו לדבר אליהם שם ולא יצטרך ללכת לכל שבט ושבט לדבר אליהם: הספק השני באמרו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא שמפני זקנותו נעדר מעבור אל הארץ. מלבד הגזרה האלהית שנגזרה עליו. וסותר לזה נאמר בשעת מיתתו ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה והוא המורה שמוכן וחזק היה לצאת ולבא אם לא שהאל יתברך מנע ממנו ההעברה אל הארץ: הספק השלישי באמרו ויכתוב משה את התורה ויתנה אל הכהנים בני לוי כי מה ראתה התורה האלהית לזכור כאן כתיבת התורה כיון שגם אחרי זאת הכתיבה והנתינה באה פרשת הן קרבו ימיך וגו'. והנך שוכב עם אבותיך וגו'. ואחרי זה כלו נאמר ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם וגו'. ובאותו מקום היה ראוי לזכור כתיבת התורה לא בזה קודם השלמתה. והרמב"ן כתב שמה שנזכר שמה הוא ביאור מה שנזכר בכאן. ולא ראיתי צורך בביאורו זה. והרלב"ג כתב שהתורה שזכר כאן שכתב ונתן לכהנים אינה אשר זכר שם שכתב ונתן ללויים כי זאת היו קוראים בה הכהנים והזקנים והאחרת היתה מונחת בארון. אבל זה בלתי מספיק כי כן אמרו חכמים ז"ל בשלהי פרק אלו נאמרין שכתב ספר תורה לכל שבט ושבט: הספק הרביעי במה שאמר כאן ויתנה אל הכהנים ואחר זה בסוף הסדר אמר ויצו את הלויים נושאי ארון ברית ה' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'. מורה כי ללוים נושאי הארון נתנה התורה לעבדה ולשמרה לא לכהנים כמו שזכר כאן כי עם היות כל כהן לוי לא יתהפך שיהיה כל לוי כהן ואם נפקדה ביד הלוים נושאי ארון לא נאמר שנפקדה ביד הכהנים: הספק החמישי אם היה שמשה נתן והפקיד התורה ביד הכהנים וביד הזקנים כמו שנזכר כאן מהו אמרו תקרא את התורה נגד כל ישראל והיה ראוי שיאמר תקראו את התורה אם לכולם ידבר כמו שאמר ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וגו' תקרא את התורה וגו' כמו שאמר שהקריאה לא היתה מוטלת לא על הכהנים ולא על הזקנים כי אם על המלך שהוא היה הקורא ולמה אם כן לא הוזכר זה בכתוב שיקרא המלך בהיות המצוה תלויה בו: הספק הששי למה צוה יתברך שתהיה קריאת התורה מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות. והיה ראוי שתקרא שנה בשנה וגם בכל רגל ורגל בעלות ישראל לבית הבחירה היה ראוי שתקרא התורה בפניהם. ולמה נתיחד אמרו משבע שנים לשבע שנים. ובחג הסכות בלבד. ובאה בקבלתם ז"ל שבשמיני חג העצרת לא קודם לזה בשאר ימי החג: הספק השביעי במה שאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך ונתן הסבה באמרו למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. והנה התכלית הזה יצדק באנשים ובנשים אבל בטף ובגרים איך יצדק ושמרו למשות את כל דברי התורה הזאת: הספק השמיני במה שצוה השם יתברך למשה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וגו'. ויורה שהיתה הקריאה כדי לצוות ליהושע ויהיה בפני משה כדי לסמוך עליו ידיו. ומצינו בפעל שלא היה כי אם אחרי שבאו אל אוהל מועד בא הדובר למרע"ה שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו'. ויורה שזאת היתה תכלית הביאה שמה לא לצוות את יהושע אחרי שלמשה היה הדבור לא אל יהושע. ויקשה עם זה למה עמד עמוד הענן פתח האהל והנה בבא הדבור למשה לא היה עמוד הענן על פתח האהל: הספק התשיעי בהכפל הדברים שבאו בנבואה הזאת כי הנה אמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. והוסיף לומר שנית אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא והוא מאמר כפול: הספק העשירי אם היה שישראל יתודו את חטאתם ויאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה איך אחרי תשובתם לא רחם השם יתברך עליהם. אבל כפל ענשם וצרתם באמרו אחריו ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. כי במקום שאמר ראשונה קודם זכרון תשובתם והסתרתי פני מהם ואחרי זכרון הוידוים והתשובה אשר יעשה אמר הסתר אסתיר פני שהוא ענש מוכפל ובפירוש הפרשה אזכיר דעות החכמים המפרשים בזה: הספק האחד עשר באמרו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ויורה שמשה ויהושע שניהם יכתבו אותו. והוא זר מאד כיון שכל התורה משה כתבה. ואיך יסייע יהושע בכתיבת השירה הזאת אף כי במעשה לא נזכר כן. אבל אמר ויכתוב משה את השירה הזאת וילמדה את בני ישראל מורה שהוא כתבה ולא יהושע. והרמב"ן כתב שהיה משה כותב ויהושע עומד וקורא כי רצה הש"י לעשותו נביא בחייו. והנה הכתוב אומר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם כולו בלשון יחיד וכן בפעל נאמר ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל. הנה אם כן הכתיבה והלמיד' כלה עשאו משה בלבד. ולמה אם כן שיתף יהושע בכלל הכתיבה: הספק השנים עשר בשירה הזאת בעצמה. והוא כי מה צורך ראה הש"י בשירה הזאת האם נאמרו בה דברים אשר לא נאמרו כבר בקללות שבפרשת והיה כי תבא. אתה תראה כי כל הדברים אשר כללתם השירה הזאת נזכרו בקללות ההן עם מה שנזכרו בברית הראשון ובחורב ששניהם כאחד. וכל שכן עם מה שהוסיף בפרשת אתם נצבים בדברי הברית ובפרשת והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו'. ובפרשת ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. ואם שכדי להעיד בהם את השמים ואת הארץ נתוספה השירה הזאת הנה למעלה בפרשת ראה נתתי לפניך היום נאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך וגו'. ומה היה אם כן הצורך בשירה הזאת ומה הוא הדבר אשר נתחדש ביעודים: הספק השלשה עשר במה שצוה משה ללויים הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה וגו'. כי אם היה שהש"י צוהו שילמד השירה הזאת לבני ישראל וישימה בפיהם. והיה שזה כבר עשאו משה כמו שאמר ויכתוב משה את השירה הזאת וילמדה את בני ישראל. אם כן מה צורך היה בקבוץ הזקנים והשוטרים לדבר אליהם הדבר ההוא בעצמו ואם היה להתרות בהם פעם אחרת על זה. היה ראוי שיקרא לכל העם לא לזקנים ולא לשוטרים בלבד כל שכן שבסוף הפרשה נאמר וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם. ואם קרא לזקנים ולשוטרים בלבד איך דבר אל כל הקהל. והרמב"ן כתב שצוה להקהיל הזקנים והשוטרים שהם יאספו את כל העם. אבל לא נזכר בכתוב. והרלב"ג כתב שהשירה הנזכרת פה בפרשה היא התורה בכללה לא לבד שירת האזינו ושלזה הקהיל הזקנים ללמדם מצות התורה וחקותיה ומשפטיה. והנה הוא מכחיש פשוטי הכתובים ויושרם וכמו שאבאר בפרש': הספק הארבעה עשר באמרו כי ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וגו'. וזה יורה שמשה היה עושה זה מעצמו ומדעתו וכיון שהוא ית' צוהו לכתוב את השירה וללמדה את בני ישראל למה לא אמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את כל אשר י"י דבר אלי. ויהיה מיחס השירה ההיא לאומרה שהוא הש"י שסדרה ואמרה ונתנה אליו. ולא שהיה מיחס הדבר לעצמו: הספק הט"ו שאתה תראה בשירה הזאת ד' חלקים כוללים. הא' שינחלו את הארץ ודשנותה וטובתה בכל הטובות הגשמיות. והשני גודל החטא והפשע שיחטאו בני ישראל נגד האל יתברך. והשלישי גודל העונש אשר יענישם עליו. והרביעי הגאולה העתידה. והנה למשה רבינו בדבריו אלה קודם השירה מה שיעיד על זה וזכר מהחלקים האלה השלשה הראשונים. ולא זכר החלק הרביעי. כי באמרו אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן הוא החלק הראשון. ובאמרו ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי הוא החלק השני. ובאמרו והיה כי תמצאן אותו צרות רבות וגו' הוא החלק השלישי, אמנם החלק הד' מהגאולה האחרונה לא זכרו כאן והוא דבר זר מאד אחר שהיה נכלל בשירה והדברים האלה עדות ממה שיש בה למה לא זכרו. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו הספקות כלם:
