תנ"ך על הפרק
דברים ל
183
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
פרשת התשובה, משה מזהיר לבחור בחיים
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(מגילה כ"ט א') אשר ירשו, תניא, בסדר עולם, אשר ירשו אבותיך וירשתה, ירושה ראשונה ושניה יש להם, שלישית אין להם בר"ל ירושה ראשונה של יהושע וירושה שניה של עזרא, והיינו דאחר ירושה וכבוש בימי יהושע גלו ע"י נבוכדנצר ואז בטלה קדושת הארץ ונצטרכו בימי עזרא ליורשה מחדש ולקדשה, אבל שלישית והיא לעתיד לבא אין להם, כלומר אין צריכים עוד לרשתה ולקדשה משום דעדיין לא בטלה קדושתה מירושת וקידוש עזרא, ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בימי טיטוס, ומסמיך זה על לשון פסוק זה דרמוזים בו שתי ירושות, אחת בשעתה ואחת בשובם מן הגלות, דבזה איירי קרא ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'.
ונ"מ בזה בזה"ז לענין תרומה אי הוי מדאורייתא או מדרבנן דאם לא בטלה קדושת הארץ גם בזה"ז הוי מדאורייתא בא"י, ודעת הרמב"ם דתרומה בזה"ז מדרבנן [פ"א הכ"ה מתרומות] וחקרו הראשונים בדעתו אי ס"ל כדרשה זו דסדר עולם או לא, משום דלכאורה עפ"י דרשה זו צריך להיות בודאי תרומה בזה"ז דאורייתא כיון דעדיין קדושת הארץ קיימת מירושה שניה, אך בגמרא נדה מ"ו ב' אמרו דיש סברא דאפילו לברייתא זו אין תרומה בזה"ז דאורייתא יעו"ש ובכ"מ ה' תרומות שם, ורבו הדברים בזה.
אבל לי נראה ראיה מכרחת דע"כ הרמב"ם לא ס"ל כברייתא זו דסדר עולם ממש"כ הוא בפ' י"ב הט"ו משמיטין וז"ל, וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע, וכיון שעלה עזרא נתקדשו כל הערים כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וכו', וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו ערי חומה ויתחייבו במעשרות שנאמר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך אתה נוהג בחדוש כל הדברים האלה אף ירושתך אתה נוהג בה בחדוש כל הדברים האלה, ע"כ [עיין דרשה הבאה].
והנה זה ודאי דלברייתא זו אין בביאה שלישית כל הכרח לחדש דבר לתכלית קידוש הארץ, כיון דקדושתה עליה עדיין מקידוש שני מירושה שניה כמבואר לפנינו וההיקש מירושתך לירושת אבותיך קאי רק על ביאה שניה מירושה שניה כמבואר בערכין ל"ב ב' ולפנינו בדרשה הבאה, וא"כ מדכתב הרמב"ם היקש זה גם לביאה שלישית הרי זה מפורש דלא כברייתא זו דסדר עולם, וצ"ל בטעמו דלא ס"ל כמותה משום דדעת יחידאה היא דסתם סדד עולם הוא ר' יוסי, וגם מתבאר בנדה מ"ו ב' דר' יוסי גופיה לענין דינא נטה מדרשה זו, יעו"ש, ודו"ק.
ומה שנוגע עוד לענין ההלכה מתרומה בא"י בזה"ז אי הוי מדאורייתא או מדרבנן בארנו פ' שלח, כי שם מקומו. .
(יבמות פ"ב ב') ירשו אבתיך וירשתה. מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך במנין שמיטין ויובלות וקדוש ערי חומה, אף ירושתך בחדוש כל דברים הללו גנסמך על הדרשה הקודמת דפסוק זה איירי בשובם מן הגלות כמ"ש מקודם ושב ה' א' את שבותך, והיו צריכים בימי עזרא לשוב לקדש את הארץ, ומפרש שהקידוש היה בכל הפרטים שבירושה ראשונה בימי יהושע, וזהו טעם מ"ד בעלמא קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, כיון דמצינו היקש מפורש שבירושה שניה הנהיגו כל הדברים שנהגו בירושה ראשונה, ואם היתה הקדושה נמשכת עוד מקודם הלא לא היו צריכים לזה. והנה לענין ירושה שלישית דהיינו לעתיד בודאי א"צ לכל הדברים האלו, כיון דעדיין קדושתה עליה מירושה שניה, אבל לא כן דעת הרמב"ם בפ' י"ב הט"ז משמיטין, וכבר כתבנו מזה בדרשה הקודמת, ואל מלך יושב על כסא רחמים, יזכנו מהר בבנין עולמים, ונראה דברי מי קיימים. .
(ערכין ל"ב ב') ירשו אבתיך וירשתה. מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך נתחייבו במצות הארץ דבר תורה אף בירושתך נתחייבת במצות הארץ דבר תורה דגם זה קאי לפי פשטות הברייתא דסדר עולם [שהבאנו בדרשה דלעיל] אירושה שניה דבימי עזרא, אבל אירושה שלישית לע"ל פשיטא וא"צ להיקש כלל כיון דעדיין קדושת הארץ עליה מירושה שניה וכמבואר בארוכה בדרשה דלעיל מברייתא דסדר עולם יעו"ש היטב. אמנם אינו מבואר למה צריך להקישא גם אירושה שניה שבימי עזרא דלכאורה פשיטא הוא ומהיכי תיתא שלא יתחייבו במצות הארץ מן התורה אחרי שחדשום וקדשום במנוי שמיטין ויובלות וקידוש ערי חומה כמבואר בדרשה דלעיל א"כ הלא מקודשים הם כמו קידוש ירושה ראשונה, ומאי אולמא ראשונה משניה שנקיש אליה, ונראה דהרבותא בזה אחרי דידוע דלסדר קידוש זה צריך מלך ואורים ותומים כמבואר בשבועות ט"ז ב' ובכ"מ, וידוע דבימי עזרא היו חסרים אלה הדברים, והו"א דלכן אין הקידוש קידוש גמור כמו בירושה ראשונה וממילא אין החיוב במצות הארץ חיוב גמור מה"ת, קמ"ל דבכ"ז שוה ערך החיוב לירושה ראשונה דהוי ממש מה"ת מגזירת הכתוב, ודו"ק. [ירו' קדושין פ"א ה"ח]. והרבך מאבתיך. אבותיך פטורין היו ממצות הארץ ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם החשיב פרטים וקולות שונות שמסבתם ראוי היה שיפטרו הם ממצות התורה, ובכ"ז לאהבת ה' אותם היטיב עמהם וזכה אותם בשמירת המצות וכמ"ש במס' מכות פ"ג רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. ונראה דחסר כאן בירושלמי מלה אחת וצ"ל ואתם נתחייבתם ונפטרתם ונתחייבתם, ור"ל אעפ"י שנתחייבתם ואח"כ נפטרתם מהראוי היה שתפטרו לעולם ככל פטור הבא אחר החיוב, בכ"ז זכיתם להתחייב עוד הפעם כמבואר. , אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שיש עליכם עול מלכות, אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו, אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב וכלומר ראשון ראשון שנכנס וקנה תבואה נתחייב במעשרות, וקדימה זו זכות הוא וכמ"ש עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר [עיין לפנינו במקומו בפ' ראה] וגם בכלל מצוה זכות הוא שמקיימין שעה אחת קודם. .
(שם שם) והרבך מאבתיך. אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו, ואתם מכיון שתגאלו שוב אינכם משתעבדים, מאי טעמא, דכתיב (ירמי' ל') שאלו וראו אם ילד זכר, כשם שאין הזכר יולד כך אתם משתגאלו שוב אינכם משתעבדין זכנראה סמך לכאן הפסיק דירמיה משום דבריש אותה הפרשה זכר שיבת ישראל מגלותם, הנה ימים באים נאום ה' ושבתי את שבות עמי והשיבותים אל הארץ וגו'. .
(שם שם) והרבך מאבתיך. ר' אלעזר פתר לה לעתיד לבא, אבותיך ירשו ארץ שבעה עממים ואתם עתידים לירש ארץ של עשר עממים, תלתא אחרנייתא מאן אינון (פ' לך) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני חוהם אדום ועמון ומואב, ועליהם כרת ה' ברית את אברם לזרעך אתן וגו' (פ' לך), וטעם הדבר שהשאירן הקב"ה לעתיד י"ל כדי להראות חבה יתירה לבניו אחריו. ונ"מ בזה לדינא כי בעת בוא המלך המשיח שיתוספו ארצות אלו יהיה דרוש להוסיף בהם ערי מקלט כמש"כ בדין ערי מקלט בפ' שופטים בפ' ואם ירחיב ה' א' את גבולך ויספת עוד שלש ערים יעו"ש וברמב"ם פ"ח ה"ד מרוצח. –
ועיין במ"ר פ' לך ס"פ מ"ד, כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים ולא נתן להם אלא ז', ולמה ז' פירושן לעיל, ע"כ. ועמלו מאוד המפרשים בבאור המלות פירושן לעיל, ורובם מחקו אותן, אבל לדעתי כמו ברור הדבר כי אך ט"ס קל הוא וצ"ל פירשן לע"ל [ר"ת לעתיד לבא], ומכוון הענין להדרשה שלפנינו שהג' שלא נתנו לישראל בזמנם ינתנו להם לע"ל, וכלשון ר' אלעזר פתר לה לעתיד לבא. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ח) לא בשמים היא. א"ר אבדימי בר חמא, מאי דכתיב לא בשמים היא – שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה טוכן דריש בפסוק הבא בלשון ולא מעבר לים היא שאם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה, והמפרשים טרחו לפרש מניין דייקו לדרוש כן. ולי נראה פשוט דמפרשי דכיון דהעכוב הוא משום דא"א לעלות לשמים ממילא מבואר דלולא היה עכוב בזה היה צריך באמת לעלות ולהביא, וכן בעבר לים, ודייקו זה מאריכות הלשון מי יעלה לנו וגו'. .
(עירובין נ"ה א') לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא, רבא אמר, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ור' יוחנן אמר, לא תמצא בגסי הרוח ילכאורה שני הענינים משם אחד הוא, משם גאוה, אך מדמוסיפים לדרוש בלשונות שונות נראה דרבא איירי במין גאוה שמגביה דעתו לחקור ולהתפלסף בעיקרי ויסודי דעות התורה, והיינו שבעיקר אין לו אמונה באמתת וקבלת ומסורת התורה, ור' יוחנן איירי בסתם בעל גאוה שלא ישפיל עצמו לשאול מחבירו את החסר לו בידיעת התורה וממילא לא יוכל להשתלם בלמודו וא"כ לא יתקיים בו למודו. .
(שם שם) לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא, א"ר ירמי', שכבר נתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בבת קול יאכלומר בב"ק הפוסק הלכה כיחיד נגד רבים. ובסוגיא כאן אמרו אין משגיחין בב"ק שכבר כתיב בתורה אחרי רבים להטות, ואמנם נראה דלאו דוקא כיחיד נגד רבים אלא אפילו כיחיד נגד יחיד אין ב"ק מכרעת, כיון דבכלל ענין דברי תורה לא בשמים היא ומה שהביאו הפ' אחרי רבים להטות הוא משום דאיירו שם במחלוקת יחיד ורבים, ועיין בתוס' שם ובתוס' יבמות י"ד א'. –
ודע דבכלל לא בשמים היא הוי גם דברי נביאות וכמש"כ הרמב"ם בפ"ט ה"א מיסוה"ת שאין הנביא רשאי לחדש דבר מה"ת משום דלא בשמים היא, וכן הנביא שאמר הלכה כדברי פלוני מצד נביאות הרי זה נביא שקר ואפילו נותן אות ומופת, יען שהוא בא להכחיש את הכתוב בתורה לא בשמים היא, אבל בסתירת דין לפי שעה שומעין לו וכמבואר לפנינו בפ' שופטים (י"ח ט"ו) בפסוק אליו תשמעון, ועיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק אחרי רבים להטות. –
ונראה פשוט דרק לענין הוראה אין שומעין לנביא, אבל הודעת מציאות וגלוי מילתא בודאי שומעין לו, וראיה לזה מבכורות כ"ד א' דאמר שם לענין הדין דאיירי התם שעומד בספק עד יבא ויורה גואל צדק, ופריך מאי עד יבא ויורה, עד שיודע לך הדבר מבעי לי' ופירש"י יבא ויודיע מבעי לי' דגלוי מילתא בעלמא שיגיד לנו וכו' והוראה לא שייך אלא בדבר הלכה עכ"ל, והרי מבואר כמש"כ דעל גלוי מילתא שומעין לנביא, ועיין יבמות ק"ב א' ומש"כ בפ' שופטים שם ובפ' בשלח בפסוק והוא כזרע גד לבן. .
(ב"מ נ"ט ב') לא בשמים היא. אמר רב יהודה אמר שמואל, שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, אמר להו לא בשמים היא יבר"ל שאמרו ליהושע שישאל מן השמים כמו שהי' משה שואל, ואמר לא בשמים היא, וממשה אין ראיה, כי הכל נמסר לו מן השמים, וע"ע מענין זה לפנינו בס"פ בחקתי בפ' אלה המצות בדרשה שאין הנביא רשאי לחדש דבר. .
(תמורה ט"ז א') ולא מעבר לים. א"ר אברימי בר חמא, מאי דכתיב ולא מעבר לים היא – שאם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה יגעיין מש"כ בפ' הקודם אות ט' וצרף לכאן. .
(עירובין נ"ה א') ולא מעבר לים. מאי ולא מעבר לים היא, רבא אמר, לא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים ידלא נתבאר ענינו, ונראה דמכוין למ"ש בפ' חלק קי"א א' עה"פ דאיוב לא תמצא בארץ החיים לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, והפי' הוא במי שחי חיי נחת ותענוגים, והיינו שלומד מתוך הרחבת הדעת בחיי העוה"ז שנדמה לים ועיין בתנחומא פ' בראשית דמשמע שם דזה הוא רק בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב. וגם יש לפרש שמרחיב דעתו שמתגאה ברחבת דעתו על התורה לומר דבר זה נראה לו ודבר זה לא נראה לו, וכדומה. ור' יוחנן אמר לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים טופירש"י הם הסוחרים המחזירים בעיירות, ונראה שדקדק לפרש כן, משום דמצינו יפה תורה עם דרך ארץ, הרי דמי שיש לו עסק בבית אינו סותר לתלמוד תורה כי יכול לקבוע לו עתים לזה ולזה, אלא רק מי שהוא נודד בדרך, ההוא אינו יכול להתעסק בתורה כלל, כי שעתו טרודה וטרופה. .
(עירובין נ"ה א') בפיך ובלבבך. אמר ר' יצחק, כתיב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, אימתי קרוב אליך – בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו טזנראה דר"ל לא מי שלומד את התורה רק לתכלית ידיעתה אבל לא כדי לקיימה, כי באופן כזה שאינו מקיים המצות בפועל אין הענינים נקלטים ברעיון היטב וממילא אינם קרובים לו. .
(שם נ"ד א') ואם יפנה. ואם יפנה לבבך ולא תשמע, מלמד שאם תפנה לבבך שוב לא תשמע יזר"ל שאם תפנה לבבך להתייאש ממה שלמדת כבר ולא תחזור עליו שוב אין משמיעין אותך. וע"ע מש"כ לעיל בפ' תבא כ"ח א'. .
(סוטה מ"ו ב') ובחרת בחיים. תנא רבי ישמעאל, ובחרת בחיים – זו אומנות, מכאן אמרו חכמים חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, למען תחיה אתה כתיב יחיתכן דסמיך על מ"ש בסנהדרין כ"ט א' שב שני הוי כפנא ואבבא אומנא לא חליף, והיינו למען תחיה. ועיין בתוספתא פ"א דקדושין ממעלות האומנות, ובבבלי קדושין ל' ב' מתבאר דלמוד עסק ומסחר ג"כ בכלל אומנות היא, יעו"ש דכן דעת רבנן דר' יהודה ומש"כ רש"י שם ור' יהודה דאתא לטעמא אומנות דוקא וכו', אינו מבואר הלשון, ונראה דט"ס הוא, וצ"ל דאתא לטפויא, ודו"ק. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז) למען תחיה אתה. מכאן היה ר' עקיבא אומר, חייב אדם ללמד את בנו לשוט על המים, ואם לא למדו חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא למען תחיה אתה כתיב יטר"ל דגם זה בכלל חיותא הוא, וכפירש"י בקדושין כ"ט א' שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט. .
(שם שם) ולדבקה בו. וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה כעיין מש"כ בבאור דרשה כזו בר"פ ואתחנן בפסוק ואתם הדבקים בה', יעו"ש וצרף לכאן. .
(כתובות קי"א ב') כי הוא חייך. א"ר אלעזר, עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי הוא חייך ואם על חייו לא חס, על חיי חבירו לא כש"כ כאויש לחוש שיהרגנו, ואעפ"י דערכי החיים שלהם שזכר כאן שונים הם, דהע"ה אינו חושש לחייו הרוחנים ולענין המתלוה איירי בחיי הגוף, נראה פשוט דעיקר הכונה הוא משום דאין בור ירא חטא, ומכיון דאין בו יראת ה' ממילא יש לחוש ממנו לסכנה, ועל דרך צחות הענין והלשון מדמי חיותא לחיותא, ודו"ק. .
(פסחים מ"ט ב') חייך וארך ימיך. תלמוד תורה הוא אחד מהדברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך כבעיין לפנינו בפ' ואתחנן בפסוק למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דרשו שם למען ייטב לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, לעוה"ב. וה"נ דריש כפל הלשון חייך לעוה"ז ואורך ימיך לעולם שכולו ארוך וטוב. .
(קדושין מ' א') וארך ימיך. א"ר יהודה, מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא מתקצרים ימיו, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך כגלא נתבאר סבת הדבר שאינו קורא, דאטו ברשיעי עסקינן, ואפשר לומר עפ"י מה שידוע דבימי הגמרא היו הקרואים לתורה קוראים בעצמם הפרשה שאליה נקראו, ואיתא במ"ר ר"פ תשא ובטור א"ח ריש סי' קל"ט שאם לא סידר תחלה הפרשה לעצמו לא יעלה, ולכן אינו רוצה זה לעלות. והנה אעפ"י שמצד הדין אינו רשאי לעלות, בכ"ז נענש על שלא הכין עצמו מקודם לסדר הפרשה כדי שלא יהיה לו מניעה לעלות בעת שיקראוהו, ונראה דאיירי ברגיל בכך דבזה ניכר שאינו חושש לכבוד התורה, אבל לא באקראי בעלמא מאיזו סבה או אונס, וראיה לזה, שהרי במ"ר שם איתא דפעם אחת באו לפני ר' עקיבא ואמרו לו עמוד וקרא בתורה, אמר להו לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים וידוע הוא שר"ע האריך ימים, אלא ודאי דבאקראי שפיר דמי, וכמ"ש ושבחוהו חכמים. .
(ברכות נ"ה א')