ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלהיך. לפי שאמר למעלה שיביא עליהם הקללות הנזכרות. עד שישליכם אל ארץ אחרת ויפיצם בכל הארצות. ואם כן לפי זה יאמרו נואש ח"ו ויתיאשו מן הרחמים. וזה שקר כי לעולם הם אסירי התקוה. ותוחלת יש להם לעולם. לזה אמר בכאן והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה. אל תתיאש מן הרחמים. כי ידו פשוטה לקבל שבים. ולכן והשבות אל לבבך. הדברים שעשית או שחטאת בהם. בגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שם. ותצדיק הדין לומר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ושבת עד ה' אלהיך. בתשובה שלימה בכל לבבך ובכל נפשך. ומיד ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. אע"פ שחזרת מתוך צרה ואינה תשובה שלימה. כאומרו ה' בצר פקדנוך. עכ"ז ושב וקבצך מכל העמים. ואע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים. עכ"ז משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך בידו. ואע"פ שאתה בארץ טמאה. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך. לרמוז שבזכות האבות יבאו אל הארץ. וזהו וירישתה והטיבך והרבך מאבותיך. רוצה לומר מצד זכות אבותיך. ואולי יאמר אם יהיה נדחך. לרמוז על זה הגלות האחרון. שבו נתפזרו לארבעה רוחות העולם מקצה השמים ועד קצה השמים. ובראשונה אמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך. שזה רמז על גלות נבוכדנצר שהגלם לבבל ולשאר ארצות ואלו היו קלים להתקבץ. אבל בגלות אחרון שהם נפוצים בקצה השמים היאך יתקבצו. לזה חזר לומר אם יהיה נדחך. כלומר אע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים. משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. כמו שעשה במצרים דכתיב ולקחתי אתכם לי לעם. וכמו שכתב שם ארבעה לשונות של גאולה דכתיב והוצאתי אתכם והצלתי אתכם ולקחתי אתכם והבאתי אתכם. כן כתב בכאן ארבעה לשונות של גאולה. משם יקבצך ה' אלהיך כנגד והוצאתי אתכם. ומשם יקחך כנגד ולקחתי אתכם. והביאך ה' אלהיך כנגד והבאתי אתכם. והטיבך והרבך מאבותיך כנגד וגאלתי אתכם. ועל זה אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
ואמר והרבך מאבותיך. לפי שאמר וירשת. על ארץ כנען שהיא ארץ שבעה עממים שירשו ישראל בראשונה. אבל עכשיו בגאולה האחרונה אנו בטוחים שיתן לנו השם עוד ארץ קני קניזי וקדמוני. כאומרם ז"ל ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך לרבות קני קניזי וקדמוני. וכמו שרמזתי בפסוק היה דבר ה' אל אברם. ולכן אמר בכאן והטיבך והרבך מאבותיך. לרבות קני קניזי וקדמוני:
ואמר ומל ה' אלהיך את לבבך. לרמוז כי באותו זמן יעביר רוח הטומאה מן הארץ. הוא יצר הרע נחש הקדמוני הוא לב האבן. ולזה אמר ומל ה' אלהיך את לבבך. כאומרו והסירותי את לב האבן מבשרכם. ולפי דרך הראשון יאמר ומל ה' אלהיך. לפי שאמר למעלה ושבת עד ה' אלהיך. ולפי שדרכי התשובה רבו ואין אדם יכול בלי עזר אלהי להשיגם. לזה אמר ומל ה' אלהיך את לבבך. כמו שכתב הרב רבי יונה ז"ל במה שאין כחך משגת יחדש השם בקרבך רוח נכונה. וזהו זבחו זבחי צדק. ומה שאין כחכם משגת. בטחו אל ה'. וכן אמר הנביא בהפטרת צום כפור ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. כי זה היה מדבר כנגד המוכיחים והדורשים שאין רוצים להיישיר העם בדבר התורה. לפי שאין שומעים להם או שמבזים אותם. ואמר להם שלא יחושו לדבריהם אלא שירימו מכשול. וילמדו מהש"י שנתן להם תורתו ולא אבו שמוע וחוטאים כנגדו. ועם כל זה הוא נושא להם פנים אע"פ שהוא גדול ונורא. וזהו כה אמר רם ונשא. ועכ"ז הוא מצוי את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים בד"ת. ואע"פ כי לפי מעשיהם היה לי לריב עמהם לעולם. לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף לפי שהם מעשה ידי. זהו ונשמות אני עשיתי. ולפי שהנשמה היא למעלה מהרוח. אמר בה אני עשיתי. וברוח אמר מלפני יעטוף. ובתלמוד אמרו כי רוח המשיח דכתיב ביה ונחה עליו רוח ה' מלפני יעטוף. כמה דאת אמר והיו העטופים ללבן. כלומר שמתאחר לבא. לפי שהנשמות אני עשיתי. ועד שיכלו אותן הנשמות אין המשיח בא. כאומרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שזה רמז למקום אחר שנקרא גוף ששם יושבות כל הנשמות שנבראו מששת ימי בראשית. בעון בצעו קצפתי ואכהו. ואם תאמרו שהם חטאים כנגדכם. עם כל זה ראוי לכם לעשות כמו שאני עושה. כי בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף. כלומר כי לפעמים אני קוצף בהם. ולפעמים אני מסתיר פני מהם כמי שאינו רואה. אע"פ שהוא הולך שובב בדרך לבו. ולפי שידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואע"פ שהאדם רוצה לשוב אינו יכול לפי שיצר הרע מטעהו. או שהאדם לפי קוצר ידיעתו אינו יודע הדרכים הראוים לשוב. לז"א דרכיו ראיתי וארפאהו. כלומר דרכיו ראיתי שהוא היה רוצה לשוב אלא שאינו יכול. ואני ברחמי ארפאהו רפואת הנפש. ואנחהו בדרך לא יכשל בה. בענין שבזה ואשלם ניחומים לו ולאבליו. שהם כחות יצר הטוב שמתאבלים ומצטערים על אבדתו. ואיך אפשר זה שיעשה השם כזה להיישיר האדם בדרך ישרה. אחר שהוא אינו רוצה או אינו יכול. לזה אמר בורא ניב שפתים. כלומר מי שברא ניב שפתים. רצה לתת שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק בראשונה ואחר כך לקרוב. או שיאמר למי שהוא רחוק וקרוב. שהוא רחוק מדרכי התשובה והוא קרוב בלבו. שהיה רוצה להשיג דרך ישכון אור. והשם רוצה להדריכו ולרפאתו. וזהו אמר ה' ורפאתיו:
או שיאמר בורא ניב שפתים. לתת סבה איך ראוי שאדם שחטא והתריס נגד ה'. שבעבור שיאמר חטאתי. שהשם יכפרהו וידריכהו. לזה אמר אל תתמה על זה. כי השם ברא דיבור השפתים שיש בו סגולה נפלאה. שבו נותן שלום לרחוק ולקרוב. לרמוז שאע"פ שיהיה האדם רחוק מהשם. בדבור שפתיו מקרבו אל השם. אבל הרשעים אין להם קיום. אבל הם מתנועעים בפעולתם כים נגרש. וכמו שהיה כל סיבותיו על פיו ויגרשו מימיו רפש וטיט. כן הרשעים כל סיבותיהם על פיהם. לפי שהם מנבלים פיהם בדברי שוא. ולכן פיהם ענה בם. וכמו שהראשונים על פיהם חיים. הרשעים על פיהם מתים. וזהו מות וחיים ביד לשון. וכמו שפירשתי על פסוק כל עמל אדם לפיהו. ואחר שזה כן אין שלום אמר ה' לרשעים. אחר שהם בורחים מהשלום. ועם כל זה קרא בגרון אל תחשוך מלומר לאלו הרשעים שישובו. לפי שהם עמי. וזהו והגד לעמי פשעם. ומיראת האריכות איני מפרש כל הפרשה. אלא שדרך כלל אמר שיגידו להם פשעם וחטאתם ודרכי התשובה הראויים. ושלא יגנבו דעת השם והבריות באומרם שהם מתענים כל השבוע. וכן באומרם שהם רוצים להתקרב אל השם ולדעת דרכיו. ולא מלב ונפש אלא לגנוב דעת הבריות. וכשהם מתפללים ואינם נענים אומרים למה צמנו ולא ראינו. והם אינן יודעים כי הם אינם מתענים אלא לצורך עצמם. כדי שלא יאמינו רשעתם כשיצעקו מהם שיכו האנשים ויגזלום. וזהו הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע. ואמר באגרוף. לרמוז שהם אינם מכים באבן בענין שיוכר רשעתם. אלא באגרוף הנמוח בענין שלא יכירו רשעתם. אבל בתענית האמיתי הוא ענות אדם נפשו. היוצא לנו מזה שכשהאדם רוצה לשוב אל השם אלא שאינו יודע. שהשם יחדש בקרבו רוח חדשה. כאומרו דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו. וכמו שאמר בכאן ומל ה' אלהיך את לבבך כמו שפירשנו למעלה:
ואמר ואתה תשוב ושמעת. לפי שלמעלה אמר ושבת עד ה' אלהיך. ולפי שאותה תשובה לא היתה תשובה גמורה. לפי שהיתה מתוך צרה כמו שכתבתי למעלה. לז"א כשתכיר מעלת התשובה אתה תשוב מעצמך ועשית את כל מצותיו. כאומרם מתוך שלא לשמה בא לשמה. ובזה תזכה לאור באור פני המלך בעולם הנפשות. לפי שזהו השכר האמיתי. ומלבד זה והותירך ה' לטובה על צד היותר טוב. יברכך השם בעוה"ז בפרי בטנך ובפרי בהמתך. כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בגאולה אחרונה כאשר שש על אבותיך. וכל זה בתנאי שתשמע בקול ה' אלהיך ובלבבך. ובלבד שתהיה בנפש שלימה. וזהו בכל לבבך ובכל נפשך:
ואמר כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לפי שלמעלה דבר על מעלת התשובה האמיתית שהיא כשהאדם שב מעצמו בלי צרה. וזהו ואתה תשוב מעצמך ובזה תזכה לשתי שלחנות לטובות העולם הזה. וזהו והותירך ה' בכל מעשה ידיך וגו'. ולטובות העולם הבא. שזה רמזו באומרו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בעולם הבא. ששם השמחה השלימה כאומרו ישמח ה' במעשיו. וכתיב נגילה ונשמחה בך. וכתיב בייעודי העוה"ב והתהלכתי בתוככם ואמרו אטייל עמכם בג"ע. ולכן אמר בכאן בזכות שתשוב לשמוע בקול ה'. ישוב ה' לשוש עליך לטוב בעולם הנפשות. כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. וכתיב נפשו בטוב תלין. ולפי שהתשובה היא דבר פלא ושכל האדם לא יחייבה. והדין נותן כי הנפש החוטאת היא תמות. וכמו שאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ובפרט מי שחוטא נגד אדון הגדול שימות. כל שכן מי שחוטא נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה. עד שלזאת הסבה בדורות הנביאים לא היו רוצים לשוב בתשובה. לפי שהיו אומרים שהשכל לא יחייבהו כמו שפירשו על פסוק כי יפול הנופל ממנו. אותה פרשה של ירמיהו ע"ה שהיה מגנה לאנשי דורו. שהיתה להם זאת הסברא. כאומרם היפלו ולא יקומו וגו'. מדוע שובב העם הזה ירוש' משובה נצחת בחשבם שאין להם תשובה. ועיין שם כל אותה פרשה בפרשה כי תצא. וכן אמר ג"כ על זה הדרך דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. שזהו בעשרת ימי תשובה שהוא מועד לכל חי. כאומרם ז"ל אמר רבי לוי למה נתנה קורת רוח לישראל בעשרת ימי תשובה. בזכות אברהם שנתנסה בי' נסיונות. רבי פלוני אומר בזכות יעקב דכתיב ביה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ולכן אמר יעזוב רשע דרכו מהמעשים הרעים שעשה. ואיש און מחשבותיו ממה שחטא בהרהור הלב. וישוב אל השם שהוא רחמן וירחמהו. ולפי שהם היו מתיאשים מן התשובה כאומרם שמי שפשע נגד המלך שחייב מיתה כל שכן נגד השם. לזה סמך ואמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם. כי החוטא נגד המלך אינו חייב מיתה עד שיודה בפיו. ודרכי השם הם בהפך דכתיב מכסה פשעיו לא יצלח ומודה ועוזב ירוחם. ומה שאתם אומרים כי אחר שאדם חטא ופשע אין תיקון לו. זה שקר כי כבר ידעת כי האדם עץ השדה. וכמו שעשב השדה אע"פ שייבש. השם מוריד טל ומטר וחוזר ללחותה ולהיות רעננה. כן ראוי להיות באדם אע"פ שיהיה יבש כעשב השדה מצד העבירות. אם ישוב בתשובה ישוב לקדמותו. וזהו שסמך מיד ואמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. אע"פ שהיא יבשה. כן יהיה דברי אשר יצא מפי. שלא ישוב אחור עד עשות רצוני וישלים דיבורי. דיבור שדברתי ושבת עד ה' אלהיך. וכן שובה ישראל. ובתשובה ישוב האדם לקדמותו. וכן אמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. עיין באותה פרשה של דרשו. ובזה היסוד תבין בה דברים גדולים. וכן בזאת הסברא טעה אדם הראשון שחשב שאחר שחטא נגד השם. ונזכר מאמרו שלא היה לו תשובה. וזהו תמצאהו ברור בתהלים שאמרו טוב להודות לה'. זה שאמר הכתוב מכסה פשעיו לא יצלח זה אדם הראשון. ומודה ועוזב ירוחם זה קין. מכסה פשעיו זה אדם הראשון שהקב"ה אמר לו שישוב בתשובה ולא רצה. שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו ועתה פן ישלח ידו. אין ועתה אלא תשובה. שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. והוא אמר פן וכו'. הרצון בזה מה שאמרנו כי השם ידו פתוחה לקבל שבים. ולכן אמר ועתה שהוא לשון תשובה והוא אמר פן. לפי שנסתפק בתשובה בחשבו שאין לו תיקון אחר שחטא נגד השם. ומודה ועוזב ירוחם זה קין ששב בתשובה שנאמר גדול עוני מנשוא. ואז פגע בו אדם הראשון ואמר לו מה עשית בדינך. אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. ואז אמר אדם א"כ שגדול כח התשובה טוב להודות לה'. והרמז בזה שנגזר על קין אחר החטא נע ונד תהיה בארץ. ואחר ששב בתשובה כתיב וישב בארץ נוד. וזהו עשיתי תשובה ונתפשרתי שהקלו ממנו חצי העונש. ולכן אמרו כי מזמור של שבת אדם הראשון אמרו. וכבר פירשתי במגילת שיר השירים על מאמרם ז"ל עשר שירים נאמרו בעולם. השיר הראשון אדם הראשון אמרו וזהו שיר השירים שכל עשר שירים כלולים בו. וכנגד שיר אדם הראשון אמר ישקני מנשיקות פיהו כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ולפי שחטא אמר אל תראוני שאני שחרחורת מצד החטא. ולפי שהוא לא היה יודע דרכי התשובה או לא היה רוצה לשוב. אמר אם לא תדעי לך היפה בנשים דרכי התשובה. צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך. ומהם תלמד דרכי התשובה. כמו שאמרו במאמר שאמר לו קין עשיתי תשובה ונתפשרתי:
ולכן תמצא שאמר בזאת הפרשה להוציא מלב האנשים זה הטעות. שחושבים שאין תשובה מועילה למי שחטא נגד השם. כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום. שהיא מעלת התשובה. לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. כלומר לא יש בה דבר מכוסה ונפלא. ולא דבר תימא ולא דבר רחוק מן השכל. כי השכל מחייב שהמודה פשעיו ומתחרט מהם ואינו חוזר להם לעולם. שה' יקבל תשובתו. ועוד כי האדם החוטא ומתחרט. אחר כך אינו אותו האדם החוטא. אבל הוא בריה חדשה. שכבר הפשיט עורו ובשרו מעליו בתעניות ובמלקיות. והיא איש חדש. כאומרו לעם נולד כי עשה. ונאמר עליו אני היום ילדתיך. וא"כ איך ראוי שימות. אחר שהוא איש אחר. ולכן הבעל תשובה הוא מכובד בעיני השם. כאומרו מאשר יקרת בעיני נכבדת שהוא נתכבד מעצמו. ואני אהבתיך ואתן אדם תחתך ואמרו ז"ל אל תיקרי אדם אלא אדום. ולאומים תחת נפשך כאומרו ולאום מלאום יאמץ. כי אחר שזה האיש חטא ונגזרה עליו גזירה. הקב"ה מבטל את הגזירה מאיש זה. אחר שהוא איש חדש והופך הגזירה על איש אחר חוטא מזרע אדום. בענין שהשטן לא יקטרג על זה האיש. וא"כ השכל יחייב שיקובל זה האדם בתשובה. וזהו לא נפלאת היא. ואם נפלאת. היא ממך. לפי דעתך המשובש אבל לא לפי האמת. שאם לא היתה מעלת התשובה. לא שבקת חיי לכל בריה. אחר שכמעט הם מחוייבים לחטוא מצד יצרם הרע. ואחר שזה האיש החוטא הכריח יצרו הרע. והשיב אחור שמאלו. ושם רסן בלחייו למונעו מן התאוות. והמיתו ברעב ובצמא. ראוי הוא לשכר גדול כאומרם גדול בעל תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. שנאמר מר ואהלות קציעות כל בגדותיך. אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. כי אחר שזה האיש הכריח יצרו ועשאו עבד עבדים. ראוי הוא שהזדונות יתהפכו לו כזכיות. ולפי שהתשובה היא דבר ראוי ומוכרח. ארז"ל שהוא אחד מהדברים שנבראו קודם שנברא העולם. וכן בית המקדש. כי אחר שהאדם כמעט מחוייב לחטוא. אם השם לא היה בורא מקדש לכפרת העונות. לא היה קיום לעולם. וזהו מרום מראשון מקום מקדשנו. וכן התשובה. אם השם לא היה חושב במחשבתו קודם שנברא העולם לכפר לאדם השב בתשובה. לא היה לעולם קיום. וזה שאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל. ותאמר שובו בני אדם:
והנה המשורר רצה בזה המזמור להורות איך השכל יחייב מעלת התשובה. ולא לחנם נזכר זה המזמור למשה איש האלהים. כי לפי מעלת התשובה והדברים הנאמרים בו. ראוי שיתואר למרע"ה שהיה איש האלהים ולכן בתחלת דבריו רמז על אלו שני דברים הנזכרים. שהם בית המקדש והתשובה. וכנגד בית המקדש אמר ה' מעון אתה היית לנו. כלומר אע"פ שאין לנו מקדש לכפר עונותינו. אתה ה' ברחמיך. היית מעון לנו ומקדש ומלך לכפר עונותינו ברחמיך. ולכן גמרת אומר קודם בריאת העולם להיות לנו מעון בית המקדש לכפר עלינו. וזהו מעון היית. ולא אמר מעון אתה לנו. וכן בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כלומר כי לכפר עון האדם תשב אנוש עד דכדוכה של נפש. להיות מדוכה ומעונה ואיש חדש. ותאמר שובו בני אדם כי אני סולח לכם. ואמר ותאמר. לרמוז על מה שכתב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ז"ל בפסוק ויאמר ה' אמחה את האדם. והתחיל ואמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'. כי מי שרוצה להנקם מחבירו הוא שותק בענין שלא ידע אויבו להזהר ממנו. אבל הקב"ה אינו כן כי כשרוצה להנקם מהאדם הוא נותן קולי קולות. ואומר שובו בנים שובבים שובו אלי ואשובה אליכם בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. וזהו ויאמר ה' בקולי קולות. כדי שישובו אליו למחות את האדם. וכל זה לפי שהוא רחמן ורואה כי יצר לב אדם המטעה האדם לחטוא. וזה שאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ בפועל. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. שאלו עשה אותם בשמים מי יוכל עמהם. ויתעצב אל לבו על אובדן מעשה ידיו. ונתן תיקון לזה בתשובה. וזהו ויאמר ה' בקולי קולות אמחה את האדם אשר בראתי. וכל זה כדי שישובו אליו. ואין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי. זולת נח שמצא חן בעיני ה' ושב אל ה' ומצא חן בעיני ה'. ואף זה על דרך חן ולא על דרך דין. כי לא היה צדיק גמור. וזה על דרך שאמר הנביא ישעיה ואת יריבך אנכי אריב וגו' והאכלתי את מוניך וגו'. וסמך לזה כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם. לרמוז שאע"פ שהשם היה אומר שהוא מושיעם. היו מתיאשים מן הגאולה בחשבם שחטאו לשם. וכבר הסגירם ומכרם ביד אויב ואין להם חזרה. לזה בא לומר שזה שחר כי אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בגט. או מי מנושי שהייתי חייב להם אשר מכרתי אתכם לו. אבל בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם. ואחר שבעונותיכם נמכרתם יש לכם תיקון גדול בתשובה. וכל זה אמר השי"ת כדי שישובו בתשובה. ועם כל זה אין איש ניחם על רעתו. ולכן אמר השם מדוע באתי להעיר אתכם ואין איש. קראתי בקול גדול ואין עונה. ואחר שהשם מקדים להם מעלת התשובה ואינם רוצים לשוב אליו. נראה שחושבים שאין כח ביד השם להושיעם. וזה שאמר הקצור קצרה ידי מפדות וגו'. ואחר שזה כן אלביש שמים קדרות ואחזור העולם תוהו ובהו. אחר שבראתי העולם במדת חסד בעבור התשובה. והם אין רוצים לשוב. וזהו כעין מה שאמר וינחם ה' ויתעצב אל לבו. וכמו שאמר בכאן קראתי ואין עונה. כן אמר שם ויאמר ה' אמחה את האדם. וכן אמר המשורר על זה הדרך ותאמר שובו בני אדם בקולי קולות. ונתן טעם לרחמי השם על ברואיו. שאומר להם שישובו ואינו רוצה להענישם. כאומרו אם אחפוץ במות המת. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. וכמו שאמרו יומו של הקב"ה אלף שנים. אם כן חיי האדם הם קצרים מאד כמו אתמול. כי יעבור פתע פתאום. או כמו אשמורה בלילה. שהוא זמן יותר מועט. באופי כי זרמתם שינה יהיו. כלומר כי כל זרמתם ועניינם הבל כמו שינת הסוס. והם כמו העשב שתיבש פתאום. וזהו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. וכ"ש כי זה הזמן אנו חיים בעצב ובדאגה ובמקרים רבים. וזהו כי כלינו באפך. וזהו כעין מה שאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז ואימים. ואחר שזה כן שתה עונותינו לנגדך. ולנגד ימיך שהם אלף שנים כיום אחד. ולא תשית עונותינו לנגדנו. אחר שכל ימינו פנו בעברתך. ובמקרים רבים באופן שכלינו שנינו כמו הגה. לרמוז שבראשונה אמר ששיעור חיי האדם שינה יהיו. ועכשיו אמר כי לפי מקרה מקריו ותואניו. שיעור חייו אינו אלא כשיעור דיבור אחד. וזהו כמו הגה. ובא לבחון זה ואמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה. כלומר כשנחלק יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים לשבעים שבעים שנה. לא יהיו ימיו של אדם אלא שיעור בלתי מורגש שהוא כדבור אחד. וכ"ש כי רהבם עמל ואון. באופן שהנשאר הוא כמעט פורח באויר. וזהו כי גז חיש ונעופה. וא"כ מי יודע עוז אפך. אם כיראתך תהיה עברתך. באופן כי לפי זה מנין ימינו הוא נקל לידע וזהו למנות ימינו כן הודע. ואפילו יהיו אלו הימים של נביא לבב חכמה. שהוא יותר גדול מנביא. כאומרם חכם עדיף מנביא. עם כל זה יהיו ימיו קצרים והוא דבר נקל לידע. ואחר שזה כן שובה והנחם על עבדיך להאיר פניך אלינו כמו הבוקר. וזו שבענו בבקר חסדך. ובבוקר שלך נרננה ונשמחה בכל ימינו. אחר שיום שלך הוא אלף שנים. ולמעט שמחנו כימות ענינתנו שיהיו ימי השמחה כימי העוני. ושנות השמחה יהיו כשנים שראינו רעה בהם. וזהו שנות ראינו רעה. ובזה יראה אל עבדיך פעליך. אחר שיחיו שלשים שנה או שלשים וחמש שנה של חיים טובים. אבל אם יהיו ימיהם קצרים מלאים רוגז ואימים. לא יוכלו להשיג פעולותיך. ובזה תהיה נעם ה' אלהינו עלינו ועל מעשה ידינו
מכל זה יראה איך התשובה ראויה לחוטא. והשכל יחייב דבר זה כמו שכתבתי. ולפי שזה דבר נגלה לעיני כל רואה. אמר בכאן כי המצוה הזה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה. ולפי שהדברים לא יושגו מצד שהם נעלמים. או אע"פ שיהיו נגלים. יהיו נעלמים אם הם בדרך רחוקה. לראשונה אמר לא נפלאת היא ממך. ולשנית אמר ולא רחוקה. וכנגד הדברים הנעלמים אמר לא בשמים היא. וכנגד הרחוקים אמר ולא מעבר לים היא. ורבותינו ז"ל אמרו לא בשמים היא שאין התורה נמצאת בגסי הרוח. ולכן נדמה יששכר שהיה בעל תורה לחמור גרם שאין בו גאוה. ולא מעבר לים היא שאין התורה למצאת במפרשי ימים והולכי מדברות. כמו ולא כל המרבה בסחורה מחכים:
ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד. לרמוז שמעלת התשובה היא קלה מאד להשיגה. והוא דבר שתלוי באדם עצמו. ואינו שואל מהאדם כסף וזהב ורוב פנינים. אלא שיודה פשעיו בפיו ויתחרט מהם. ויעשה תשובה בהודאה והלולים כאומרו קחו עמכם דברים ובדברים שובו אל ה'. ואמרו אליו יש לך לכפר עונותינו וליקח לבבנו הטוב ונדבת רוחנו. וכפי מה שהוא בלבנו כך נאמר אותו בפינו. וזהו ונשלמה פרים שפתינו. ולהורות שצריך האדם להתחרט מחטאיו ושלא ישוב אליהם עוד. אמר אשור לא יושיענו. ולהורות שצריך גם כן לעשות מעשים טובים. אמר אשר בך ירוחם יתום. ובזה ארפא משובתם. אחר שהם מתחרטים. אוהבם נדבה. כמו שהם באו בלב טוב. ולא אעשה עמהם רעה כמו שהם עזבו מעשיהם הרעים. וזהו כי שב אפי ממנו. וכנגד המעשים הטובים שראוי להם לעשות. אמר אהיה כטל לישראל שהוא רחמים. ואע"פ שהטל הוא דבר מועט יפרח כשושנה וילכו יונקותיו ופארותיו הנה והנה. בענין שיושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן. כאלו ירד עליהם מטר רב. וזה רמז על רבוי הטוב ושם טוב. כאומרו ויצא שם דוד בכל הארצות. ולפי שאלו היו דברים מתקבלים על השכל. אמר שמיד נתחרטו ממעשיהם. וזהו אפרים מה לי עוד לעצבים. כלומר לילך אחר העצבים וההבלים. ואז אמר הנביא אני עניתי ואשורנו יהי רצון שאהיה כברוש רענן. אחר שממני פריך נמצא. ומצד דברי חזרת בתשובה. ולזה אמרו רז"ל שהראשון שפתח בתשובה היה הושע שבא מראובן שפתח בתשובה דכתיב וישב ראובן אל הבור. ולזה אחר שאמר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה. אמר עם כל זה שובה ישראל עד ה' אלהיך. אחר שיש לך מקום לשוב. כי עדיין לא נפלת מכל וכל. אלא כשלת בעונך ולא נפלת. ולכן קחו עמכם דברים. ולפי שדבר גדול דיבר אליהם הנביא בענין התשובה שהיא תלויה בפה. אמר מי חכם ויבן אלה. שהם דברים עמוקים וכולם ישרים למבין וישרים למוצאי דעת. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כאומרם ז"ל לשנים שצלו פסחיהם אחד לשם פסח ואחד לשם אכילה גסה וכו'. וכן אמרו ג"כ משל ללוט ושתי בנותיו וכו'. ולכן אמר בכאן כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כלומר שיחשב בלבו ויתחרט ויתנחם ממה שעשה ויאמר בפיו חטאתי עויתי פשעתי וכזה וכזה עשיתי. וכמו שכתב הקדוש ז"ל שהאדם החוטא ומודה על פשעיו לשם בינו לבין הקיר. ואומר זה וזה עשיתי ולא אשוב לעשותו יותר. שאין דינו נמסר לשום מלאך. אלא הקב"ה דן אותו ומזכה אותו. וזהו בפיך ובלבבך. ואמר לעשותו כנגד המעשים טובים שיש לו לעשות. כאומרו אשר בך ירוחם יתום. ואמר המשורר ג"כ אמרו בלבבכם כנגד בפיך ובלבבך. וכנגד המעשים אמר זבחו זבחי צדק. ובמה שאין כחכם משגת בידיעת דרכי התשובה ובטחו אל ה' כי הוא יעזרכם. כאומרו ומל ה' אלהיך את לבבך. ולפי שהאדם חוטא במחשבה בדבור ובמעשה. אמר שתיקונו הוא באלו הדברים שקלקל בהם. וכמו שאמרו במדרש על בניהו שאמר בו אם יהיה בניהו חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. משם תהיה תיקונך. כי אע"פ שהיה גזר דין שיש עמו שבועה. בתשובה נתקן והיו לו בנים אע"פ שכתב כתבו את האיש הזה ערירי וגו'. וכתיב ובני בניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו. אסיר שהעמיד תולדות בבית האסורים שלא כמנהג העולם ושמש מטתו מעומד. דבר אחר אסיר שנאסר הקב"ה בשבועה. שאלתיאל שנשאל הקב"ה על שבועתו וביטל הגזירה. דבר אחר שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד. ולכן אמר בכאן אע"פ שחטאת בדבור ובמחשבה ובמעשה. ממקום קלקלתך תקנתך. דכתיב בפיך ובלבבך לעשותו:
ואלו השלשה רמזם דוד במזמור בבוא אליו נתן הנביא. שתקנו על חטא בת שבע. ונתן בו סדר לשבים שראוי להם להודות על פשעיהם ולא לכסות עליהם. וכן ראוי לבקש בקשתם על צד החסד והרחמים. וזהו חנני אלהים כחסדך. וכנגד ההודאה אמר כי פשעי אני אדע שהם רבים. וחטאתי הידוע נגדי תמיד. ואני מודה עליו ואומר לך לבדך חטאתי. ולא לאוריה. לפי שהוא סיבב מיתתו בעברו על מאמר המלך. וכן באשתו לא חטאתי כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות מניח לאשתו. דכתיב ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם תקח דברים המערבים בינו לבינה שהם הקידושין תקח בגט פיטורין. ובמדרש אמרו ואת ערובתם תקח. היינו דכתיב אנכי אערבנו כי יהודה נעשה ערב על בנימין. ולכן ראוי לדוד שבא מיהודה שישלים ערבותו וילך להצילו לשאול שהיה מבנימין מיד גלית. ואם כן במה חטא דוד. לזה אמר והרע בעיניך עשיתי. שכמעט חס ושלום חטא בע"ז שהוא חמור מאד. וזהו לך לבדך חטאתי. והענין הזה הוא כמו שכתב הקדוש ז"ל שחטאתו היתה בזה שהנביא אמר לדוד ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון. ואחר שהרגו מה לי שהרגו בחרב בני עמון או בדבר אחר. אבל אמר שכל חרב בני עמון דרקון שקוץ בני עמון היה חקוק בו. וכששלח דוד ליואב שישים את אוריה בראש המערכה ומת הוא ואנשים אחרים עמו. דוד סיבב שיעבור חרב בני עמון עם שקוצו על מחנה ישראל הקדוש. בענין שהיו אומרים כי דרקון שקוצם עשה זה. וכביכול דוד סבב לתת כח ושבח לטעותם. עד שבזה כמעט היה עובד ע"ז. וזהו לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. וכל זה אני אומר למען תצדק בדבריך ותזכה בשפטיך. שכל מה שגזרת עלי הייתי חייב ויותר ויותר. אבל יש לך לראות כי הן בעון חוללתי. ואיני רוצה להאריך בכל המזמור אלא בסוף שכמו שהוא חטא במחשבה בדיבור ובמעשה. כן היה רוצה לתקן חטאתו באלו השלשה דברים. והיה מבקש מהשם שיעזרהו במה שאין כחו משגת. וכנגד המחשבה אמר לב טהור ברא לי אלהים. וכנגד הדבור אמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן תרנן לשוני צדקתך. ולכן ה' שפתי תפתח וגו'. וכנגד המעשים אמר אם אומר לעשות זבחים לא תחפוץ זבח ואתנה. אבל הזבחים והמעשים הטובים הם רוח נשברה. ואני נשבר ונדכא ולבי חלל בקרבי. כמו נבוב לוחות שתרגום חליל לוחין. וכן בלב האדם יש שני חדרים אחד של רוח ואחד של דם. ואני בתעניות ובייסורין אין לי דם באותו חדר ולבי חלל בקרבי. ואם כן לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. או יאמר אחר שאתה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. הטיבה ברצונך את ציון שהיא מדוכה ומעונה. תבנה חומות ירושלים החרבה. ואז תחפוץ זבחי צדק והיא תפלה לעתיד:
ואלו השלשה למדם דוד ממה שאמר בכאן כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו. שהם השלשה דברים שהזכרנו בענין. שמעלת התשובה דבר גדול מאד ודבר קל מאד. אחר שהכל תלוי בו בפיו ובלבו ובאיבריו. והנה תנאי התשובה הם רבים והמחברים דברו בהם ואיני רוצה להאריך בהם. ומכולם לא ישרו בעיני אלא דברי ספר הישר שמתחיל אנא ה' הושיעה נא. ואומרים שעשאו ר"ת ז"ל ואיני זוכר דבריו על נכון. לפי שבעונותי אין לי ספר שכולם נשארו בפורטוגא"ל אבל כמדומה לי שהיה אומר שד' תנאי תשובה הם כנגד ד' יסודות. אחר שהאדם חוטא מצד יסודותיו ותאוותיו. האחד שינחם ויתחרט מעונותיו. והשני שיעזוב מעשיו הרעים ויעשה תשובה. והשלישי לשוב אל שם ולרצותו במעשים טובים. והרביעי שיחשוב בלבו שכר התשובה ועונש המשובה. החרטה כנגד הרוח שמתהפך ומתגלגל ממעלה למטה. עזיבת החטא לגמרי ושלא ישוב אליו עוד כנגד יסוד המים הנגרים ארצה ולא יאספו. לשוב אל השם במעשים הטובים ולהסיר ממנו הגאוה להיות שפל כיסוד הארץ שהוא נרמס ברגלים. שיחשב בלבו שכר התשובה שבה עולה למעלה לעולם הנפשות. כיסוד האש שעולה למעלה ואינו יורד למטה. ואם יעמוד במשובתו יהיה נשרף באש של גיהנם. איני יודע אם אני מכוין הדבר בטוב. כי בחבור הראשון שנשאר בפורטוגא"ל הבאתי ראיות גדולות לדברי הגאון. אבל אני איני זכור בטוב עכשיו. ולא כתבתי זה בכאן אלא להציב ציונים ולתת רמזים למעיין אם יבא לידו ספר הגאון:
ואמר אחר כך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. לפי שלמעלה דיבר במעלת התשובה ואמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך והיא מצות התשובה. ואולי יחשוב אדם שאחר שהיא נקראת מצוה. שאדם חייב לעשותה. כמו שחייב בשאר מצות התורה. וזה שקר כי אם כן יהיה האדם מוכרח לעשות תשובה כמו שמוכרח להניח תפלין. לכך באה זאת הפרשה לומר שאע"פ שנקראת מצוה. אינו מוכרח לעשותה אלא הכל תלוי בבחירתו להיות טוב ולהיות רע. לפי שזה לא נגזר על האדם כשנולד אלא או עשיר או עני ארוך או גוץ. אבל צדיק ורשע לא נגזר מלמעלה. כאומרם מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שהוא ביד האדם ובחירתו. ואע"פ שהשם יודע הדבר לא יכריע האדם. וזהו בהכרעה סגוליית נפלאה משארת טבע מציאותם. וכמו שפירשתי במשנת חביבים ישראל. כי השם כשבא לתת התורה זרח משעיר והופיע מהר פארן אם יקבלוה ולא רצו עד שבאו ישראל וקבלוה. אבל אם היו רוצים הכנה טובה היה להם כמו לישראל. וזהו חביב אדם שנברא בצלם. שזהו על מין האדם. חבה יתירה נודעת לפרטים. ולפי שזה נראה שנשא פנים לישראל. כי מתחלת העולם היה דעתו ליתנה לישראל והלך אל דרום וסבב אל צפון לקרר דעתם. לזה סמך מיד ואמר הכל צפוי והרשות נתונה. כלומר לא תחשב על ה' תועה כי הכל בבחירת האדם והכל צפוי והרשות נתונה. והדבר היה בבחירתם אם ירצו. וזהו שאמר בכאן ראה נתתי לפניך. בבחירתך. החיים והטוב והמות והרע. אם תאבו ושמעתם. ואם יפנה לבבך אבד תאבדון וגו'. כי זה תלוי בזה. ולכן אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ שלא תטעו בדברי. כי החיים והמות נתתי לפניך. ובבחירתך הברכה והקללה. ואיני מכריח לך ואעפ"כ אני אומר לך ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והיאך תשיג אלו ובעולם הבא החיים. לאהבה את ה' אלהיך כי היא חייך בעולם הזה. ואורך ימיך בעולם הבא. לפי שבשכר המצות אדם זוכה לשני שולחנות בעולם הזה ובעולם הבא:
