תנ"ך על הפרק - דברים כב - מזרחי

תנ"ך על הפרק

דברים כב

175 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת

לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֜ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥יא עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים׃וְלָקַ֛ח אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖הוְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧יהנערהַֽנַּעֲרָ֛האֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃וְאָמַ֛ר אֲבִ֥יהנערהַֽנַּעַרָ֖האֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖יםלנערלַֽנַּעֲרָֽה׃וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֜האֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י יִהְיֶה֙נערנַעֲרָ֣הבְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָ֗העַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃ולנערוְלַֽנַּעֲרָה֙לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥יןלנערלַֽנַּעֲרָ֖החֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ההנערהַֽנַּעֲרָה֙הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁנערנַעֲרָ֤הבְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥יהנערהַֽנַּעֲרָ֖החֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ורבותי' אמרו פעמים שאתה מתעלם כו' כדתניא בפ' אלו מציאות והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד היה כהן והוא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה מלאכתו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת מהם פירש"י והתעלמת מהם ללמד בא שמותר להתעלם. פי' כאילו אמר לא תשגיח לראות את שור אחיך או את שיו אם הם נדחים אבל תתעלם מהם כשאי אפשר לך ואח"כ חמר השב תשיבם לאחיך כשאפשר לך ופעמים שאי אתה מתעלם דכתיב בסיפיה דקרא לא תוכל להתעלם והה"נ דהוה מצי למימר ופעמים שאתה משיבם לאחיך שנ' השב תשיבם לאחיך אלא דעדיפא ליה לומר ופעמים שאי אתה מתעלם שהוא סותר של והתעלמת ופי' והוא בבית הקברות האבידה בבית הקברות ופי' ואינו לפי כבודו שישבנה ופי' או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו שהיה בטול מלאכתו בשעת השבת האבדה מרובה מדמי האבדה: עד דרוש אחיך וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשנה אלא דרשהו שלא יהא רמאי. בפרק אלו מציאו' ופרש"י עד דרשך את אחיך ומלת אותו הוא להודיע שאחיך פעול כאילו אמר עד דרוש את אחיך ומעיקר' קס"ד שאחיך הוא הפועל ואותו שב אל האבוד ולפיכך הקשה וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשנו והשיבו לו שאחיך הוא הפעול ואיתו הו' אחיך ובא לבאר שהוא פעול והפעול הוא מי שהמציאה בידו שידרוש את בעל האבדה שלא יהא רמאי אבל שידרו' את בעל האבדה מה סימנים היו לו לאבוד לא מצי למימר משום דאיכא לאקשויי וכי תעלה על דעתך שיתנוהו לו בלתי שיאמר הסימנים וכמו שא"א להעמידו כפי הקס"ד מכח הקושי' של וכי תעלה על דעתך כו' ה"נ א"א להעמידו בסימנים מכח הקושיא הזאת אבל בספרי שבו בלשון אח' עד דרוש אחיך וכי עלת על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן את סימניו א"כ למה נאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם לא ולפי זה לא נצטרך לומר שמתחלה היה סובר שאחיך הוא הפועל ואותו הוא הפועל והוא האבד ואח"כ השי' לו שאחיך הוא הפעול אותו הוא אחיך ובא להודיע שהוא פעול אלא בין לדעת המקשה בין לדעת המשיב אחיך הוא הפעול ואותו הוא אחיך אלא שהמקשה היה סבור שהדרישה הזאת הוא על הסימנין שדורשין אותו מה סימנין היו לו לאבדתו ולפיכך הקשה וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו בלתי שיאמר הסימנים שהיו לו והשיבו שאין הדריש' הזאת על הסימנים אלא אם הוא רמאי אם לא שאפי' אם אמר הסימנים של אבדתו אין נותנין אותה לו דחיישינן שמא רמאי הוא ששמע האובד מתאונן בין שכניו טליתי נאבדה וזה יודע את סימניה וכשישמע את מוצא מכריז טלית מצאתי קם זה ונותן סימניה: הקם תקים זו טעינה להטעין משא' שנפל מעליו. דנופלים דקרא דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע כדאיתא בפ' אלו מציאות אליבא דרבנן וקרא דרובץ תתת משאו דטעונייהו עלייהו משמע ובפריקה קא מיירי וא"ת תרתי למה לי לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כ"ש כבר תרצו בגמרא אליבא דרבנן דלהכי אצטריכו תרוייהו לומר לך פריקה בחינם וטעינה בשכר הלכך אי לא כתב פריקה ואתיא מק"ו מטעינה ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה טעינה בשכר אף פריקה בשכר וכך שנינו בברייתא פריקה בחינם וטעינה בשכר ר' שמעון אומר זו וזו בחינם והלכה כדרבנן: לא יהיה כלי גבר על אשה שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים וכו'. כת"ק דר' אליעזר בן יעקב: דבר אחר שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי כר' אליעזר בן יעקב והה"נ שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ולא יתקן איש בתקוני אישה כדתניא בספרי לא יהי' כלי גבר על אשה וכי מה בא ללמדנו יכול שלא תלבש אשה כלים לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת"ל תועבה דבר המבי' לידי תועבה כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין האנשים ר' אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים ת"ל ולא ילבש גבר שמלת אשה וההיא דר' יוחנן דפר' שני נזירים דקאמר המעביר שער של בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש כר' אליעזר בן יעקב וההיא דתניא העברת שער מד"ס כת"ק דר אליעזר בן יעקב ואנקלוס שתרגם לא יהא תקון זיין דגבר על אתתא ולא יתקן גבר בתקוני אתתא אליבא דר' אליעזר בן יעקב היא אבל מה שפרש"י אחר זה כי תועבת יי' לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה אתיא אליבא דת"ק דר' אליעזר ונראה שהוא סובר כמותו דאל"כ למה לא פירוש המקרא הזה אליבא דר' אליעזר ב"י או גם אליבא דר' אליעזר בן יעקב כמו שפי' קרא דלא ילבש אליבא דתרוייהו: לא תקח בעודה על בניה. כי פי' על הבנים בעודה על הבנים ותנן בפרק שלוח הקן היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעים בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעים פטור מלשלח ותניא רובצת ולא מעופפת יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן ת"ל רובצת ויהיה פי' לא תקח האם על הבנים לא תקחנה בעודה רובצת על בניה לאפוקי מעופפת כשאין כנפיה נוגעות בקן שהוא פטור מלשלח: למען ייטב לך אם מצוה שאין בה חסרון כיס כו' ק"ו למתן שכרן של מצות חמורות. פי' אל יקשה בעיניך על שאמר הכתוב בשכר מצות הקן שהיא מצוה קנה למען יטב לך והארכת ימי' ולא אמר כן במצות החמורות דרבותא אתא לאשמועינן שאפילו במצוה קלה כזאת שאין בה חסרון כיס אמרה תורה למען ייטב לך והארכ' ימים ק"ו למתן שכרן של מצות חמורות: כלאים חטה ושעורה וחרצן במפולת יד שהחטה ושעורה הם כלאים והכרם שהוא החרצן הוא עמם. כאלו אמר לא תזרע כרמך עם כלאים שהם החטה ושעורה ולאו דוקא חטה ושעורה אלא הה"נ כל שני מיני ירק עם החרצן ואלו אמר לא תזרע בכרמך כלאים הוה משתמע שלא יזרע כלאים בתוך הכרם השתא דכתב לא תזרע כרמך כלאים משמע שהכרם עצמו נזרע עם הכלאים ותניא בספרי מה אני צריך והלא כבר נאמר שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין אחת משום שדך לא תזרע ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים: ורבותינו דרשו שוע טווי ונוז. בספרי ובפ"ק דיבמות ופרש"י שוע טווי ונוז מן התורה אינו חייב עד שיהיה הצמר והפשתן מתוקנים יחד היטב שוע לשון חלק שמתרגמינם שעיא נוז ארוג פי' שיהיו הצמר והפשתן יחד מתוקנים במסרק ושיהיו שניהם טווים יחד וארוגים והתוספות הקשו לפירושו א"כ למה לי נוז אפי' שתי תכיפות הוי חבור כדאמרינן יחדיו מיבעי ליה לתוכף שתי תכיפות חבור ותכיפה אחת אינו חבור ועוד הרי אמרו רז"ל נסמכה פרשת כלאים לפ' ציצית כדי להתיר כלאים בציצית ולפי זה היאך ימצא מן התורה כלאים בציצית והלא אין הציצית ארוג בטלית ועוד שהשני חוטים של תכלת צריך שיהיו צמר לבדו בלא פשתן עמו כמו התכלת בכל מקום שאמרו עליו מדשש כתנא תכלת עמרא אבל ר"ת פיר' בספר הישר דנוז הוא משזר כדתנן בפר' אחרון דכלאים ובספרי נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים ופי' נלוז מעוקל כמו חוט משזר ועיקר כלאים מן התורה כשהצמר שוע וטווי ומשזר לבדו ואח"כ תפרן דהיינו שתי תכיפות ולפי זה יתיש' שמצינו כלאים בציצית דבסוף הטלית מקום הנחת הציצת היה רגיל להיות שזור ומה ששנו במסכת כלאים אין חייבים משום כלאים אלא על טווי וארוג שנא' שעטנז אומר ר"ת דאינו מביא דרשא זו אלא להזכיר טווי תדע שלא הזכיר שוע א"כ לא בא לדרוש כל לשון שעטנז וארוג דנקט לאפוקי לבדין וכל אלה הטענות שטענו על רש"י ז"ל כבר כתבתי בפרשת קדושים סברת רש"י ז"ל ושיש לי תשובות מספיקות על כל הטענות שטענו עליו ע"ש: גדילים תעשה לך אף מן הכלאים לכך סמכן הכתוב. בפ"ק דיבמות אמרו לא תעשה גרידה מנ"ל דאתי עשה ודחי ליה דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וא"ר אלעזר סמוכי' מן התורה מניין שנא' סמוכין לעד לעול' עשויים באמת וישר ופרש"י לא תלבש שעטנז וסמו' ליה גדילים תעשה לך דרשינן סמוכין ושרינן כלאים בציצית אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה ושנינו בספרי לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך זכור ושמור מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים ערות אשת אחיך לא תגלה יבמה יבא עליה ויבמה בדבור א' נאמרו מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שני דברים בדבור אחד שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וא"ת בלא סמיכות המקראות הללו תיפוק ליה כלאי' בציצית שרי מדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דבי ר' ישמעאל סתם בגדי' שבתורה צמר ופשתים הם ואמר רחמנא עביד להו ציצת ורמו ביה תכלת ותכלת עמרא הוא דמדשש כיתנא תכלת עמרא יש לומר דאי לאו האי סמיכותא ה"א כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף פי' עשה ציצית ממין הכנף אם עלית של משי עשה ציצית של משי וכתיב צמר ופשתים גדילי' תעשה לך דמשמע עשה ציצי' מצמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין הכא נמי ה"א דתנא דבי רבי ישמעאל אע"ג דלית ליה דרבא דהא דתנא דבי ר' ישמעאל עלית של שאר מינין אינה חייבת בציצי' דהא בגד כתיב ובגד סתם צמר ופשתים מכל מקום אית ליה כדוקיא דרבא דדריש הכנף מין כנף לגבי טלית של למר ופשתים וה"ק רחמנא עביד ליה צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדת צמר לצמר צבעיה תכלת אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא קמ"ל דרשא דסמוכין למשרי כלאים בציצית: ובא אליה ושנאה סופו ושם לה עלילות דברים כו'. בספרי דאל"כ ושנאה למה לי הוה ליה למכתב כי יקח איש אשה ובא אליה ושם לה עלילות: את האשה הזאת לקחתי מכאן שאין אומרין דבר אלא בפני בעל דין. בספרי דאל"כ הזאת ל"ל: אבי הנערה ואמה מי שגדלו גדולי' הרעים יתבזו עליה. כדתניא בספרי ולקח אבי הנערה ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מניין ת"ל והוציאו את בתולי הנערה מכל מקום דאל"כ והוציאו את בתוליה מיבעי ליה א"כ למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגדלו גדולים רעים יבאו ויתנוולו עם גדוליהן: ואמר אבי הנערה מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש. בספרי דאל"כ ואמרה הנערה אל הזקנים הנה האיש הזה שם לי עלילות דברי' מיבעי ליה שהרי היא הנתבעת ויבא בעל השור ויעמוד על שורו: ופרשו השמלה הרי זה משל מחוורין הדברי' כשמלה כדתניא בספרי ופרשו השמלה יחוורו הדברי' כשמלה זה א' מג' דברים שהיה ר' ישמעאל דורש מן התורה במשל והיינו כרבנן דר' אליעזר בפרק נערה שנתפת': ויסרו אותו מלקות. בספרי ומייתי לה בפרק נערה שנתפת' ושואל בגמרא מנ"ל א"ר אבהו למדנו יסרו מיוסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע ופרש"י כתיב הכא ויסרו אותו וכתיב גבי בן סורר ומורה ויסרו אותו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו וליתי' לבן שעמו על ויסרו דהכא והדר ילפינן בן דמייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקו' אף הכא מלקות: ואם אמת היה בעדים והתראה שזנתה לאתר אירוסין. לא אם היה אמת שלא נמצאו לה בתולים כדמסיי' ביה קרא לא נמצאו בתולים לנערה דא"כ אכתי לאו בת סקילה היא דדילמא קודם אירוסין נבעלה וא"נ לאחר אירוסין דילמא לא היו שם עדים והתראה אלא ע"כ לומר דה"ק אם אמת היה הדבר שלא נמצאו בתולים לנערה אלא שזנתה לאח' אירוסין בעדים והתראה כפי מה שטען עליה בעלה שלא נמצאו לה עדים להזי' עדי' בעלה אז והוציאו את הנערה וסקלוה וכן שצינו בספרי לא נמצאו בתולים לנערה אין עדים להזים עדיו של זה שהרי בעלה שטען עליה שלא מצא לה בתולי' לא טען עליה אלא א"כ הביא' עדי' שנבעלה תחתיו אחר שהתרו בה דאם לא כן אין בדבריו ממש ולפיכך כתוב אחר זה ופרשו השמלה שיחוורו הדברים כשמלה לחקור העדים של זה והעדים של זו אם הביאה עדי הזמ' שיזומו עדי' וכן שנינו בספרי ופרשו השמלה יבאו עדי' של זה ועדיו של זו ויחוורו דבריהם לפני זקני העיר ואח"כ כתב ולקחו זקני העיר וגו' ויסרו אותו וגם יענשו אותו אם עדי' זוממי' ואח"כ כתיב ואם אמת היה הדבר כפי מה שטען עליה שזנתה תחתיו בעדים והתראה שלא נמצאו לה עדים להזים עדי בעלה אז יוציאוה וסקלוה. אנשי עירה במעמד כל אנשי עירה. כדתניא בספרי וסקלוה אנשי עירה וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה אלא במעמד כל אנשי עירה ונ"ל דהכי פירושה וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה והלא עיקר הרוגמין אותה הם העדים כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה ותנן בפר' נגמר הדין בית הסקילה היה גבוה שתי קומות א' מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו ואם מת בה יצא ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל ופריך הגמרא מאי ואם לאו רגימתו בכל ישראל דקאמ' והתניא מעולם לא שנה בה אדם ומשני מי קאמינא דעביד דאי מצרך קאמינא אלמא רגימי' העם אינה אלא היכא דלא מית לאו מדחיית העד האחד ולא מנתינת האבן על לבו של העד השני שזהו דבר רחוק מאד ומעולם לא שנה בה אדם אלא דאי מצריך קאמר וא"כ היאך תלה הכתוב רגימתה של זאת באנשי עירה אלא מאי אנשי עירה במעמד כל אנשי עירה כאילו אמר וסקלוה באנשי עירה באבנים שפירושו בתוך אנשי עירה וחסר בי"ת כמו לזנות בית אביה בבית אביה: ומתו גם שניהם להוציא מעשה חדודין שאין האשה נהנת מהם. בספרי דאל"כ שניהם ל"ל הרי בפי' כתיב האיש השוכב עם האשה והאשה אלא לומר לך בששניהם שוים בהנאה לאפוקי מעשה חדודין שהאיש נהנה ולא האשה שאז אין שום אחד מהם במיתה ומדהוה ליה למכתב ומתו שניהם וגומר וכתב גם שניהם שכל אתין וגמין רבויין דרשו לרבות הבאים אחריה'. והרמב"ן ז"ל כתב ולא הבינותי מהו וכי בתולה היא זו שנמעט או נצטריך לרבות אחריהם מה לי ראשון מה לי שני ושלישי ועוד היה לו לומר הבאים אחריו ובנוסחאות שלנו בספרי שניה' ולא העושה מעשה חדודין כשהוא אומר גם שניהם לרבות הבאים מאחוריהם והיא ביאה וכו' וריבה אותה הכתוב בכאן וכל העריות למדום מזו עכ"ד. וראיתי קצת מפרשים שפירושו שלא תאמר מאתר שדינם של נואף ונואפת נגמר למיתה הרי הם חשובים כמתי' ואם באו הם וזנו הוא באחרת והיא באח' אין ממיתין האחרונים על ידם דכיון שנגמר דין ראשונים למיתה לא חשיבי מעשיהן כדאמרי' בעלמא גברא קטילא קטיל קמ"ל גם לרבות הבאים אחריה' דקטלינן להו בקשתי כל ספרי רש"י במאמר זה וכלם פירשו תחלה ומצאה איש בעיר ולפיכך שכב עמה ואח"כ פירשו ומתו גם שניהם להוציא מעשה חדודין שהוא בפרשה הקודמת לה שלא כסדר ולא מצאתי בזה טעם נכון: ומצאה איש בעיר לפיכך שכב עמה פרצה קוראה לגנב הא אילו ישב' בביתה לא אירע לה. בספרי דאל"כ בעיר למה לי: כי כאשר יקום וגו' לפי פשוטו זהו משמעו כו' ורבותי' דרשו בו הרי זה בא ללמד כו'. כדתניא בפ' כל שעה ובפרק בן סורר ומורה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח לנערה מאורסה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור ופרש"י וכי מה למדנו מרוצח לנערה המאורסה והלא כבר פי' בה אונס פטור מולנערה לא תעשה דבר אלא נר' שרוצח בא ללמד כאן ונמצא שהוקש להיות למד מכאן וה"ק הרוצח כנערה שניהם שו' וכל אחד למד מחבירו ניתן להצילה ניתן רשות לרואה הנואף שרודף אחריה שיצילה ממנו בנפשו של רודף כדכתיב ואין מושיע לה הא אם יש מושיע צריך להושיעה בכל אשר הוא יכול ואפילו בהריגתו אם אינו יכול להצילה באחד מאיבריו יהרג ואל יעבור אם אומרים כותים הרוג ואם לאו תהרג יהרג ואל יעבור עבירה זו מסבר' דמאי חזי דילמא דמא דידך סומק טפי והאי דקאמר אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור יש נוסחאות שכתוב בהן תהרג ואל תעבור והתוספות כתבו יהרג ואל יעבור פירוש הבועל אבל היא תבעל ואל תהרג דקרקע עולם היא כדאמרינן בבן סורר ומורה וכן בריש כתובות פריך ולדרוש להו דאונס שרי ור"י אומר דשפיר גרסינן תהרג דהא דמשמע בבן סורר ומורה ובכתובו' דלא מחייבה לממסר נפשה היינו שהיא קרקע עולם ולא עבדה מעשה אבל לעשות מעשה כגון שאומרים לה שתביא הערוה עליה או תהרג יש לה ליהרג ולא לעשות מעשה דמרוצח ילפינן ורוצח נמי לא מחיי' לממסר נפשיה אלא כשאומרים לו להרג בידים אבל אם אומרים לו הנח עצמך ליזרק על התינוק או תהרג אינו חיי' למסור עצמו כדי להצי' חבירו דאדרבה איכא למימר מאי חזית דדמא דחברך סומק טפי דילמא דמא דידך סומק טפי ומהו לדידיה אם אומרים לו הנח ויתקעו אותך בערוה או תהרג יהרג ואל יעבור דלא מצי למימר לאו מעשה קא עבידנא כיון שהן תוקעין אותו דאין קשוי אלא לדעת כדאמרינן בריש הבא על יבמתו ומה שהוא מתקשה חשבינן לי' מעש':

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך