תנ"ך על הפרק - דברים כא - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

דברים כא

174 / 929
היום

הפרק

עֶגְלָה עֲרֻפָה, אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, בֵּן סוֹרֵר וּמֹרֶה, אִסּוּר הַלָּנַת מֵת

כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃וְיָצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹׁפְטֶ֑יךָ וּמָדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶחָלָֽל׃וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִים֮ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִהְיֶ֖ה כָּל־רִ֥יב וְכָל־נָֽגַע׃וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤אשפכהשָֽׁפְכוּ֙אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֙יתָ֙ יְהוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם׃וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ׃וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ׃כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכ֖וֹר לַשְּׂנִיאָֽה׃וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר׃כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ׃וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא׃וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ׃וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ׃לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ולקחו זקני העיר עגלת בקר וכו'. כתב רבינו אפרים ז"ל שאין לך מורדת בכל הבהמות כעגלה שהכניסה לפטמה ואין לך מורד כש"ד עכ"ד ואפשר לרמוז כי עגלה גימטריא גיהנם דבזה יצולו מגיהנם. ור"ת עגלה ע"ז ג"ע לה"ר הריגה שהוא ש"ד שהם ד' עבירות היותם חמורות וזו מכפרת על הריגה וכן יש תקון לכל כי רחום הוא ומקבל שבים: כי תצא למלחמה. מה כתיב למעלה כי תעשה הישר בעיני ה'. אפשר לרמוז מה שאמרו רז"ל במדרש דארבעה מלכים היו חלוקים בענין המלחמה דוד הע"ה הוא עצמו הולך ולוחם. ואסא היה יוצא ולא היה נלחם. יהושפט לא היה יוצא אבל היה אומר שירה. וחזקיה היה יושב בביתו. וכן אמרו בזה"ק וכל ארבעה בחינות אלו רמוזות בתורה. כי תעשה הישר אותיות שירה כמ"ש יהושפט כי תצא למלחמה רמז לאסא דהיה יוצא לבד. וס"ת תצא למלחמה על הוא אהל רמז לחזקיה שהיה יושב באהל ונתנו ה' אלהיך בידך דלכלם ה' ילחם לכם. ושבית שביו. ל?מז לדוד המלך ע"ה שהיה יוצא ונלחם. אי נמי רמז כי תצא למלחמה על אויביך ס"ת אהליך רמז לבתי מדרשות כמו שפירש רש"י ז"ל בברכות ריש דף י"ו ולפי פשוטו רמז מ"ש במכות פ"ב על פסוק עומדות היו רגלינו במלחמה בשעריך ירושלם שהיו עוסקים בתורה. וזה רמז כי תצא למלחמה צריך אהליך בתי מדרשות שיעסקו בתורה. ולפי מדרשו שדרשו רז"ל והמפרשים על מלחמת היצה"ר רמז אהליך שתקון היצה"ר בעסק התורה כמשז"ל אמר הקב"ה בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין. וזה רמז כי תצא למלחמה מלחמת היצה"ר החזקה אימתני ותקיפא. אהליך פירוש שקוד בתורה ואז ונתנו ה' אלהיך בידך. ורמז זה בס"ת בדרך נסתר לרמוז שצריך שילמוד בסתר שאז היא תורה לשמה. א"נ אפשר בכללות ענין זה במה ששמעתי משם המקובלים פירוש מאמר רז"ל מוטב היה לשלמה לגרור ביבין וכו' כי הנה כתב הרב עיר וקדיש מהר"א גאלנטי ז"ל דף צ"ה מספר קול בוכים. דטעם שלמה הע"ה שנשא בת פרעה שרצה לגיירה ולהכניסה ולמתקה תחתיו וטעה כי עדיין לא הגיע זמן אל מיתוק הקליפות ואדרבא היא היתה בעוכריו עכ"ד. והנה בעת נפילת אפים הכוונה ששולח נפשו אל הקליפות ומבררת ניצוצי הקדושה אבל שלמה הע"ה הביא הסט"א לביתו בכבוד ויקר וגדולה ודא עקא וז"ש מוטב היה לו לשלמה לגרור ביבין דהיינו שישלח נפשו לסט"א וילקט משם ניצוצי הקדושה וזהו גורר ביבין עכ"ד וכיוצא בזה ענין יפ"ת כי הנה כתבו גורי האר"י ז"ל שחשק בה מסיבה דיש בה ניצוץ קדוש השייך לשרש נשמתו. ולכך הותר לו ביאה ראשונה במלחמה לדעת ר"ת בקדושין דף כ"ב כמ"ש שם התוספות. ושם במלחמה הוא דומה לנפילת אפים שנפשו הולכת אל הקליפה ומבררת וזהו עיקר מצות יפ"ת. אבל אם אח"כ הביאה לביתו הוא מסוכן להביא הסט"א לביתו. וכן אמרו בספרי וז"ל אביו של זה חשק יפ"ת והכניס שטן בתוך ביתו נעשה בנו בן סורר ומורה וכו' ע"ש דמה שהביאה לביתו גרם רעה לעצמו ולכן צוה הקב"ה והסירה שמלת שביה כדי לנוולה ובכתה וכו' כדי להכניעה. ועם כל זה אינו תקון גמר ויצא בן סורר ומורה. וכ"ש ששלמה הע"ה הביא בת פרעה למלכה בביתו ואחריה רעותיה מובאות המה מלכות ויצא תקלה גדולה. ולכללות הענין הזה יש רמז בפרשת יפת תואר ודוק היטב כי קצרתי: ונתנו ה' אלהיך בידך. כאיש אחד ושבית שביו של הקב"ה כי הקב"ה גרשם ויאמר השמד ולא כחך עשה חיל. ואתה אינך נותן לב על זה רק נצחת וזחה דעתך וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מכח היצה"ר הארור. אני יודע כי ולקחת לך לאשה עכ"פ לזה אבקש לך היתר. והבאת גירות אף על פי שהוא מזוייף והסירה שמלתה מעליה לבד לא מתוכה כי עודנה לא לבשה מצות דת יהודית. הרב הגדול מהו' וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י. ועיין מ"ש בכללות הענין בספרי הקטן ראש דוד ע"ש: כי תהיין לאיש שתי נשים וכו'. כ"ה הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל (ה"ה גט פשוט וכו') בדרשותיו כ"י יש לדקדק דאי בן השנואה הוא הבכור היכי קאמר ברישא וילדו לו בנים האהובה והשנואה דמשמע דהאהובה ילדה תחילה. ותו דמאי ס"ד לעשות כבוד למי שאינו ויראה דיובן במה שהוא הדין (הרמב"ם הלכות נחלות פ"ב דין ב') דאם יצא פדחתו בחיי אביו אף על פי שלא הוציא כל ראשו לאויר העולם אלא אחר מיתת אביו ה"ז נוטל פי שנים וה"ה למי שיש לו שתי נשים והראשונה התחילה לילד תחילה דהולד הוציא פדחתו ונשתהה מלצאת עד שהאשה השניה ילדה לגמרי טרם נגמר לידת הראשון. אפ"ה הבן הראשון שהוציא פדחתו תחילה הוא הבכור אף על גב דהאשה השניה ילדה לגמרי קודם גמר לידת הראשון וזה רמז הכתוב וילדו לו בנים האהובה וכו' כלומר דהוא סבר דסדר לידת הבנים הוא האהובה תחילה ואח"כ שנואה מפני שנגמר לידת בן האהובה תחילה ולז"א הכתוב דטועה בדין ולא יוכל לבכר בן אהובה על פנ"י בן השנואה כלומר כיון דבן השנואה הוציא פניו ופדחתו תחילה לא יוכל לבכר את בן האהובה אף על גב דנגמר לידתו תחילה כיון דפני בן השנואה יצאו תחילה וז"ש על פנ"י בן השנואה דייקא ודוק: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. מדה כנגד מדה שזה האיש אבי בן סורר איננו שומע בקול אביו ובקול אמו שלו. ולזה היה לו גמולו בן סורר. הרב הגדול הנזכר ז"ל בפירושי כ"י: כי קבור תקברנו. שבתחילה היה נקבר בקבר ב"ד ולבסוף כשיתעכל הבשר בקבר אבותיו כדתנן במשנתנו. וזהו כי קבור תקברנו. הרב הגדול הנזכר זלה"ה בפירושו כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך