תנ"ך על הפרק - דברים כ - חזקוני

תנ"ך על הפרק

דברים כ

173 / 929
היום

הפרק

דִּינֵי מִלְחָמָה, וּבֵינֵיהֶם: היחס לְשִׁבְעָה עַמִּים, עֲצֵי מַאֲכָל בְּעֵת מָצוֹר

כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם׃וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָּ׃וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם וַחֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי ה׳‎ אלקיך עמך כליו עמך כגון הארון וחצוצרות. והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעים לספר מתנה עליהם כל התנאים הללו ואין צ״‎ל אם הקרבים למלחמה שהרי קרבים כתיב אבתריה שמע ישראל אתם קרבים היום וגו'. ונגש הכהן ודבר אל העם תני חדא כהן מדבר וכהן משמיע ותני אידך שוטר מדבר ושוטר משמיע אמר אביי מונגש עד ודברו כהן מדבר ושוטר משמיע מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. אל תיראו בלב. ואל תחפזו לנוס. ואל תערצו במעשה. אשר בנה, אשר נטע אשר ארס, תנו רבנן למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך יארש אשה וכן אמרו רבותינו במקום אחר הכן בחוץ מלאכתך זו בית ועתדה בשדה לך זו כרם אחר ובנית ביתך זו אשה וכדי ליראם במלחמה הזכיר משה שלשה אלו ולפי שמשלשה אלו הוכיחם בפרשת תבא אשה תארש בית תבנה כרם תטע ויהרהרו בלבם אם יארע להם תקלה במלחמה בשביל קללת משה הוא ולתת בלב החוטאים לשוב. ילך וישב לביתו פן ימות שהרי כל לבו ותאותו לגמור את מה שהתחיל ואין לבו למלחמה לכן ינוס ויניס אחרים. יחנכנו החי״‎ת בשו״‎א. ולא חללו לשון חלילים וכבר היה מנהגם לחול בכרמים כמו שמצינו בבנות שילה וכן נטעו כרמים וחללו. יחללנו היו״‎ד בשו״‎א והחי״‎ת בפת״‎ח. מי האיש הירא לסבול מכת אחרים. ורך הלבב להכות אחר. ילך וישמע לדברי הכהן מערכי המלחמה. וישב לביתו ויביא מים ומזון לבני המלחמה, אבל בונה ונוטע ומארס אינו מביא מים ומזון, בד״‎א במלחמת רשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ופקדו לשון ויפקד המלך פקידים. למס ועבדוך פרש״‎י עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד כלומר ודי לך בכך, כלומר דכיון דהערים רחוקות ממך מאד לא מסתפינא אשר ילמדו אתכם אבל של שבעה עממים הקרובות צריך לגייר כמו שפרש״‎י בסמוך. לא תחיה כל נשמה פן יערערו הנשארים על ירושת קרוביהם והיינו דוקא כשתכנס בארצם להלחם עליהם אבל אם מארצם הם באים אליך בנפש חפצה להיות לך למס ועבדוך בארצך קודם שתלך אתה להלחם עליהם יכול אתה להחיותם. ולפי פירוש זה לא פשעו ישראל כשקבלו את הגבעונים. כי החרם תחרימם יכול תהא ביזתם אסורה לך ת״‎ל ובתים מלאים כל טוב. כי תצור אל עיר אין צרין על עיר של כנענים פחות מג׳‎ ימים קודם השבת ואם הקיפוה ואירע שבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה זה אחד מג׳‎ דברים שאמר שמאי הזקן אין מפליגין את הספינה לים הגדול אלא ג׳‎ ימים קודם השבת. בד״‎א בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגין אותה וה״‎מ בשלוחי רשות אבל בשלוחי מצוה מצוה להם לפרוש איזה יום שירצו. לא תשחית את עצה את הסמוך לה. כי ממנו תאכל לאחר שתכבשנה. כי האדם עץ השדה פרש״‎י הרי כי משמש בלשון דילמא וכו'. ובתמיה שמא אתה חושב שעץ השדה מנהגו וענינו להכנס בתוך המצור מפניך כמו האדם ויש לך רשות לכרתו ויתיסר ביסורי רעב וצמא כעין אנשי העיר שבני החיל מרעיבים אותם במצור, ומאחר שאינו כן למה תשחיתנו. כי לא עץ מאכל הוא אפילו היה עץ מאכל אלא שיבש אתה רשאי לכרתו. ד״‎א צריך לסרס המקרא כי עץ השדה לבא מפניך האדם במצור וכי במקום אלא וה״‎ק לא תכרות כל עץ מאכל שבשדה אלא אותו עץ שאדם שבמצור יכול לברוח מפניך ולהכנס בו להיות כנגדך ולמנוע אותך לבא עד החומה כלומר יער הסמוך לעיר המצור אותו תוכל לכרות אפילו הם עץ מאכל. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וגו׳‎ אפילו רחוק הוא מן העיר. ולמה נאמר כן אם הרשות בידו לכרות עץ מאכל עץ שאינו מאכל לא כ״‎ש אלא כתב לך רק עץ אשר תדע וגו׳‎ ללמדך שאין עונשים מן הדין.ד״‎א אלא עץ השדה הרחוקים מן העיר שהאדם יכול לבא מפניך להמלט במצור כלומר עץ היער שבני אדם מן העיר עושים מהם בנינים סביבות לעיר כדי לבא מפניך להכנס ולהמלט בהם במצור אפי׳‎ הם עצי מאכל. רק עץ אשר תדע וגו׳‎ אפי׳‎ הוא סמוך לעיר. אתו תשחית וכרת לרבות כל דבר, אם סופנו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר כל עץ מאכל לומר לך שאילן סרק קודם לאילן מאכל יכול אפילו מעולה בדמים תלמוד לומר רק. ד״‎א כמשמעו ואותו לא תכרות ולמה כי האדם עץ השדה כי כח האדם הצר על העיר וחייו הם עץ השדה דוגמא כי נפש הוא חובל שפרושו כי חיי נפש הוא חובל שעל ידי שתאכל ממנו תוכל לעמוד שם. לבא מפניך במצור כדי להביא ולהכניס בני העיר מפניך במצור עד רדתה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך