תנ"ך על הפרק - דברים טז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

דברים טז

169 / 929
היום

הפרק

הרגלים, ספירת העומר, עֲלִיָּה לָרֶגֶל, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אִסֻּרֵי מַצֵּבָה וַאֲשֵרָה

שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. כפל הכפי"ן עני"א דרשוני יחיו. ואפשר במה שכתבנו בסמוך משם הגאון מהו' נפתלי ז"ל דמי שקבל עליו לעשות צדקה תכף משפיעין עליו מלמעלה על יד השכינה קודם שיתן וז"ש כי פתח מלמעלה ואח"כ תפתח. וז"ש איש כמתנת ידו וזה כולל למי שנותן לצדקה או למצוה זהו כברכת ה' אשר נתן לך כבר מעת שחשבת לעשות. וזאת לפנים רמזתי בעניותי ואוסיף נפך במאי דקי"ל דהאומרת הילך מנה ואתקדש אני לך אם הוא אדם חשוב מקודשת דלקיחת אדם חשוב שמה נתינה והוי כנותן לה פרוטה לקדושין ובזה פירשו הראשונים ויקחו לי תרומה שלוקחים ממנו כאשר מאת כל איש אשר ידבנו תקחו דלקיחתי הויא נתינה וחשיב כאלו יקחו לי תרומה עכ"ד ולהבדיל אלפי רבבות מאדם חשוב. האדם חשוב מצד חשיבותו לקיחתו הויא נתינה וכמה וכמה יתרונות הכא דמה שהתנדב זה הוא שלו יתברך דקדים ויהיב ניהליה. וז"ש איש כמתנת ידו זה חשוב כאלו אתה לוקח וז"ש כברכת ה' דלקיחתו חשיבה נתינה על דרך אדם חשוב ועוד אשר נתן לך כי אעיקרא הכל שלו. ועוד אפשר להסמיך ולרמוז כאן מה שחקרו המפרשים דכתיב לה' הארץ ומלואה ובשלמא בדבר שמברך קנאו בברכה כמאמר רבי לוי דאחר ברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם וא"כ איך יכול האדם להקדיש דבר או לתת צדקה והרי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ויש ליישב בכמה אופנים ואני בעניי תירצתי דפסק הרמב"ם פ"ו דשגגות דהבעל חייב כל קרבנות שהיא חייבת. ואנו יש לנו דין אשה ובעלה עם הקב"ה כב יכול כידוע א"כ הוא מביא כל קרבנות שהיא חייבת וגם נדרים ונדבות דהגם דכתבו התוספות דהבעל אינו חייב בנדרי אשתו ה"ט שאם יקניטנה תדור אלף נדרים וכו' ע"ש ולגבי השי"ת כב יכול לא שייך זה וא"כ יכולים להקדיש ולידור והוא כביכול משלם ולכן אף כי לה' הארץ ומלואה משלו אנו משלמים. וזה יש להסמיך ולרמוז ולא יראה פני ה' ריקם איש כמתנת ידו. וכי תימא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. לז"א כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. כלומר כמו שע"י הברכה אתה קונה הדבר ונעשה שלך. כן הדבר הזה דכ"י הוא משלם החובות והנדרים שלך שיש לך דין אשה וס"ת ידו כברכת ה' אלהיך אשר הוא בתורה דהכי הלכה כרבי יהודה כמו שפסק הרמב"ם וכמו שאמרו בפסיקתא ודלא כדעת החולקים. א"נ אפשר איש כמתנת ידו כלפי מי שהוא נדיב ופזרן בעניניו גם לגבוה יעשה כמעשהו בנדיבות. וכלפי מי שהוא קמצן בעניניו ובצרכיו אמר דבשלו הוא רשאי אבל לגבוה צריך שיתן כפי עשרו כעובדא דבן בוסיין בירושלמי דפסחים ואסתר רבתי ומעין דוגמא בצד מה אירע לגדולי ישראל עם אחיו של רבינו עובדיה ז"ל בברטנורא כמ"ש בספר בן שמואל. וז"ש כברכת ה' אלהיך שאם אתה כילי בצרכיך. לגבוה צריך שתעשה כפי עושרך כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך: צדק צדק תרדוף וכו'. צד"ק צד"ק גימטריא למשיח דבזכות הצדקה נזכה לימות המשיח. רבינו אפרים בפירושו. ואפשר לרמוז כי צדק צדק גימטריא חש"ף דבזכות הצדקה נזכה להבטחת חשף ה' את זרוע קדשו. ואחר זמן רב ראיתי בספר שבלת של לקט שכתב חש"ף גימטריא צדק צדק אימא עילאה ותתאה עלץ לבי שכיוונתי באיזה גרגיר. ואפשר לרמוז צדק צדק תרדוף כמ"ש חכמי המוסר דנתינת הצדקה מהרה חשובה כשתי צדקות. וזה רמז צדק צדק יחשב לך שתי צדקות אם תרדוף ותמהר נתינת הצדקה דהזריזות לבד מצוה בפני עצמה למען תחיה בעה"ז וירשת לע"הב. אפשר דצריך לכוין בצדקה לעילוי השכינה הנקראת צדק ליחדה עם דודה ואז תבא הגאולה בב"א וז"ש צדק תעשה צדקה בעבור צדק שהיא השכינה ואז למע"ן גימטריא קץ שבזה יהיה קץ הגאולה למען תחיה כי בגלות אינם חיים וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך כמשז"ל דעתידה א"י להתרחב מאד מאד וז"ש וירשת וכו'. א"נ כמ"ש במדרש משלי סימן יו"ד שהתורה נקראת צדקה. ואמרו רז"ל בקהלת רבתי אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה. ואמרו בסוף כתובות דע"ה אינם חיים ויש להם תקנה אם יתנו ת"ח מנכסיהם וז"ש צדק שהיא צדקה. עשה עם צדק כינוי לתורה כלומר עם עמלי תורה. למען תחיה שבזה תזכה לתחיית המתים. וירשת את הארץ ארץ חיים אשר ה' אלהיך נותן לך במתנה דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והוא נותן בהוה דלפי זכותו הוא יורש חלק חבירו בג"ע וכל שמרבה זכיות יתרבה חלק הירושה שוב ראיתי במדרש שוחר טוב סימן י"ז שאמרו תורה שכתוב בה צדק צדק תרדף. ולדרכנו אפשר לפרש הכפל כאשר כתבנו בס"ד. א"נ אפשר במה שכתבנו בעניותנו בראש דוד על הסד"ר דפליגי פ"ק דבתרא רבי יצחק ורב נחמן בר יצחק דמר דריש ממציא לו מעות לעשות צדקה ומר דריש ממציא לו בנ"א המהוגנים כפלוגתא דר"מ ור' יהודה בר יצחק דר' יצחק סבר כר"מ דבכל אופן ישראל נקראו בנים ולכן יכול לעשות צדקה גם לשאינם מהוגנים דגם הם נקראו בנים ואמטו להכי דריש שממציא לו מעות לעשות צדקה. ורב נחמן בר יצחק סבר כר' יהודה דשאינם מהוגנים אינם נקראים בנים והצדקה אינם אלא מטעם בנים ומשו"ה דריש שממציא לו בני אדם המהוגנים שיעשה עמהם צדקה והנה יש להרגיש בש"ס דרבי יצחק מאי דריש בכתוב ויהיו מוכשלים לפניך ואמאי לא פריך בגמרא דרבי יצחק מאי דריש בהאי קרא כי אורחיה דהש"ס בכיוצא בזה ואפשר לומר דפשיט"ל לש"ס דהגם דרבי יצחק סבר דשרי לעשות צדקה עם שאינם מהוגנים היינו דוקא שמכוין לעשות צדקה לקיים מצות ה' ועושה צדקה למהוגנים וזמנין גם לשאינם מהוגנים. אבל אם עושה צדקה דוקא עם שאינם מהוגנים ולא לשם ה' אלא אדרבא עושה עמהם צדקה בשביל שאינם מהוגנים אז פשיטא דקללה תחשב לו. וז"ש ויהיו מוכשלים שתמיד ישלוט בהם יצה"ר הנקרא מכשול עד שגם הם סטרא דיליה קראו בשמותם מוכשלים ובזה הצדקה יעשו דוקא לשאינם מהוגנים מפני שהם שנואי ה'. ורבי יצחק מצי למדרש קרא בכי האי גוונא. ובאופן אחר אפשר לומר דסבר רבי יצחק דאיברא דצדקה לשאינם מהוגנים חשובה צדקה דגם אלו מיקרו בנים. אמנם אותה מעלה שצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים אינה אלא כשיעשה צדקה עם אנשים הגונים. וירמיה אחר שקללם חש שמא בצדקה יהפכו מדת הדין למדת רחמים ואין הדין שולט בהם לזה התפלל שיעשו צדקה עם אנשים שאינם מהוגנים דבצדקה כזו מדת הדין אינה מתהפכת ופועלת הדין. ומשו"ה הש"ס לא פריך רבי יצחק מאי דריש בהאי קרא דהוה פשיטא לש"ס דגם לרבי יצחק א"ש האי קרא אך הוא דוקא לענין להפוך מדת הדין למדת רחמים. ולפי העלות מפום ממלל רברבן הרב פרשת דרכים ז"ל במאז"ל שהמתים שהחיה יחזקאל לא היה בהם לחלוחית מצוה להורות שהם בנים כסברת רבי מאיר דתחיית המתים אינה אלא מטעם בנים ואין לומר עבד שמכרו רבו וכו' עש"ב. אפשר לומר צדק צדק תרדוף כמ"ד דממציא לו מעות דאפילו לשאינם מהוגנים הויא צדקה. ומיהו כבר כתבנו בסמוך דהיינו דוקא כשיעשה לכל להגונים ולאינם הגונים וז"ש צדק צדק תרדוף ולא תמתין להתבונן אם הוא הגון דצדקה היא גם לשאינו הגון. למען גימטריא קץ כי בזה שאתה עושה צדקה לכל מוכח דגם שאינם הגונים הם בנים ויהיה קץ הגאולה ויבא משיח כמספר צדק צדק דהוא גימטריא למשיח. כלומר הצדקה אהניא למשיח דכיון שהם בנים אב שמחל על כבודו כבודו מחול ויגאלנו. גם צדק צדק גימטריא לנחש לרמוז דאין עבירה מכבה צדקה כמ"ש גורי האר"י זצ"ל כלומר צדק צדק גם דיש נחש אינו שולט בצדקה. וזה אחד מהטעמים דצדקה מקרבת הגאולה דהיא מצוה גדולה ואין עבירה מכבה אותה ויכולה היא שתגן להביא הגאולה. וגם תחיה דזה מועיל לתחיית המתים. וירשת את הארץ דהקדוש ב"ה זורע צדקות ונותן הפירות והוי מתנה דמן הדין אינו חייב ליתן הפירות כמ"ש במ"א וז"ש אשר ה' אלהיך נותן לך תדיר הפירות ובכסא דוד סוף דרוש כ"ד הוא בסגנון אחר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך