תנ"ך על הפרק - דברים יא - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים יא

164 / 929
היום

הפרק

מֹשֶׁה מדבר במגוון נושאים וביניהם פרשת "והיה אם שמוע"

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְחֻקֹּתָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃וִֽידַעְתֶּם֮ הַיּוֹם֒ כִּ֣י ׀ לֹ֣א אֶת־בְּנֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא־רָא֔וּ אֶת־מוּסַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת־גָּדְל֕וֹ אֶת־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּטוּיָֽה׃וְאֶת־אֹֽתֹתָיו֙ וְאֶֽת־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְחֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְסוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם בְּרָדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּדֵ֣ם יְהוָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לָכֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר עַד־בֹּאֲכֶ֖ם עַד־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן־רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת־אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֥ה יְהוָ֖ה הַגָּדֹ֑ל אֲשֶׁ֖ר עָשָֽׂה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃וְחָרָ֨ה אַף־יְהוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃וְהוֹרִ֧ישׁ יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם׃כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ושמרת משמרתו. פי' הרמב"ן ליראה מפניו שלא לחטא כי אחר שצוה באהב' מצוה ביראה ובחוקים ובמשפטים ובמצות. או ושמרת משמרתו שתשמור מה שהשם שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט גר יתום כדרך שאמרו ללכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון: אשר הציף את מי ים סוף על פניהם וגו' ויאבדם ה' עד היום הזה. כתב הרמב"ן לא הבינותי מהו עד היום הזה כי כל המתים בים אבדון עולם הם אובדים ויתכן שחוזר לסוסיו ולרכבו שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא כי הוציאו כל הסוס והרכב עמם ואבדו כולם והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס חיל ועיזוז. ור' אברהם אמר שלא קמו בניהם תחתיהם להיות כמותם כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם לא נשאר להם שם ושאר כי הרשיעו יותר מכל המצרים לרדוף אחרי גאולי ד'. והזכיר: ואשר עשה לדתן ולאבירם. ולא הזכיר אשר עשה לקרח ועדתו שיצאה אש מלפני ד' ותאכל אותם בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטורת הוא מלאוי הכהונה ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה לעוזיהו על כן לא מנאו מאותות המדבר: לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם. פי' הר' משה בר' נחמן פשוטו של מקרא בדרך אזהרה נאמר שאמר להם ושמרתם את המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי השם יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקותה ברגל מן היאורים ומן האגמים אבל היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ולא בענין אחר וצריכה שידרוש אותה תמיד במטר כי היא צמאה מאוד וצריכה מטר כל השנה ואם תעברו על רצון השם ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאוד לא תזרע ולא תצמיח וחוזר ומפר' כל זה בפרשה שניה אם שמוע תשמע ונתתי מטר ארצכם בעתו ואם לא תשמעו ועצר את השמים ואבדתם מהרה. והזכיר ארץ מצרים כי הפרשה תזהיר כמנהגו של עולם כי אעפ"י שהכל ברשות השם ית' ונקל בעיניו ית' להאביד יושבי מצרים ולהוביש יאוריהם אבל ארץ כנען תאבד מהרה יותר שלא יתן בה מטרות עוזו כי החולה צריך יותר זכות ותפלה שירפאהו השם מן הבריא שלא יבא עליו חולי: בכל לבבכם ובכל נפשכם. פרש"י שכבר הזהיר בכל לבבך אזהרה ליחיד ואזהרה לרבים. והרמב"ן כתב ביאור הענין כי השם אינו עושה נסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת ולהוסיף בדגן תירוש ויצהר ולהרבות בעשב השדה או שיעצור שמים ויבש הארץ רק על מעשה רוב העם אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעוונו ימות והנה אמר כי בעשותם כל המצוה מאהבה שלימה יעשה השם עמהם את כל הנסים האלה לטובה ובעבדם ע"ז יעשה עמהם אות לרעה כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים ולרשעים גמורים אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם: ואכלת ושבעת. פי' ר' אברהם שב אל דגנך תירושך ויצהרך ולא אל הקרוב שהוא עשב בשדך. והרמב"ן כתב והנכון בעיני שהוא שב אל הכל ואכלת ושבעת דגן תירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר והכי איתא בסיפרי ואכלת ושבעת כשבה מתוך שהיא אוכלת ושובעת עובדת האדמה ד"א מן הוולדות: ושמתם את דברי אלה. פי' רש"י אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות וכו'. וכתב הרמב"ן פשיטא שהרי חובת הגוף הם וחובת הגוף נוהגין בכל מקום אלא בסיפרי דורש שמאלו נלמד לכל חובות הגוף שנוהגין אף בחוץ לארץ ושמצות התלוים בארץ אינן נוהגין אלא בארץ. ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן לדבר בם כי שם ציוה ודברת אתה בם בשבתך בביתך וכאן הוסיף שילמד אותה לבנים עד שידברו בם הבנים בכל שעה וכן הוסיף כאן ולמדתם אותם כי ושננתם אינו אלא שיספר להם המצות וכאן עד שילמדו אותם וידעו ויבינו טעמיהם לדבר בם עמך וכן הוסיף כאן כימי השמים על הארץ שהוא לדור דורים: כי אם שמור תשמרון. פי' ר' אברהם שב למעלה זה שאמרתי לכם שתאבדו מהרה מעל הארץ הטובה דעו שלא תכנסו שם בתחלה ולא תנצחו אם לא תשמרו מצות ד': ולדבקה בו. כתב ר' אברהם בסוף ר"ל שתלך בדרכיו עד שתהי' ראוי לדבקה בו בסוף. והרמב"ן כתב שהוא אזהרה מאזהרות ע"ז כמו שאמר ואותו תעבוד ובו תדבק והכוונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לשם לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו. ויתכן שיכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שלא יהיה דברו עם בני אדם רק בפיו אבל בלשונו ובלבו אינו עמהם רק הוא לפני השם ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים וזה שאמר יהושע ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחו' להם כי אם בה' אלהיכם תדבקון כאשר עשיתם עד היום הזה כי בהיותכם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשליו עולה והבאר לפניהם וכל מעשיהם בידי שמים בדברים נסים הנה כל מחשבתם ומעשיהם עם השם תמיד ולכן הזהירם יהושע שגם עתה בארץ כהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם תהיה מחשבתם תמיד לדבקה בשם הנכבד ולא תפרד כוונתם מן השם: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה. על דעת רבותי' הם ב' הבטחות שכל מקום שירצו לכבוש גם בשאר ארצות יהיה שלהם והמצות כלם נוהגות בו כי כל ארץ ישראל מן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם שאתם חייבין לכובשו ולאבד משם העמים כמו שאומר כאן וירשת גוים גדולים ועצומים. והבטיח: לא יתיצב איש בפניכם. בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו. והא דאיכא מאן דאמר שסוריא שכיבש דוד נקראת כיבוש יחיד ואינה בכלל כל מקום אשר תדרוך וגו' מפני שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין כי היה חייב להוריש ז' עממין תחלה ואחר כך אם ירצה ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. לפי הפשט אמר לשון יחיד ראה כי עם כל אחד ואחד מדבר. וי"מ ליהושע אמר ראה אנכי וגו' והזהירו לברך את ישראל כשיעברו את הירדן. וי"מ לפי שקללות וברכו' שבמשנה תורה כולם נאמרו בלשון יחיד. ד"א אמר לשון ראה כי המשליך גורל עם חבירו הוא מכסה הגורלות וגם החלקים שלא יברור חבירו חלק היפה אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים וזהו אתה תומך גורלי שאתה תומך ידי ליתן אותה על הגורל הטוב לברור אותו: בברכה נאמר את הברכה לשון ריבוי כי לא נפל מכל דברו הטוב אבל בקללה לא נאמר את אלא והקללה. ובקללה נאמר אם לא תשמעו ובברכה נאמר אשר תשמעון ולא אמר בלשון ספק אלא ודאי תשמעון וגם אמר לשון אשר כענין שנאמר אשרי אדם שומע לי: ונתתה את הברכה על הר גריזים. פרש"י כתרגומו ית מברכיא. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי עדיין לא ציוה במברכים אלא פירושו הנה אנכי נותן לפניכם היום דרך ברכה ודרך קללה כמו שמפרש אשר תשמעו וגומר ואם לא תשמעו וגו'. וצוה שיתנו הברכה על הר גריזים פי' שיברכו שם השומעים אל מצות ה' והקללה על הר עיבל שיקללו שם אשר לא ישמעו אל מצות ה' והיה איפשר שיתנו בכל השבטים הברכה ובכולם הקללה או שיאמרו הלויים הכל או שיהא איש אחד משמיע לכולם ואחר כך שב לבאר שם אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה ואמר וענו הלויים ופי' שם כל הענין כי בכאן מפני אזהרתו אשר אמר ראה אנכי וגו' הזכיר מקצת המצוה וחזר לבאר אותה במקומה: ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים. גם כאן מזהיר בחוקים ובמשפטים קודם שאר המצות ומזכיר תחלה המשפט בע"ז ומשמשיה כאשר פי' בסדר ואתחנן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך