תנ"ך על הפרק - במדבר ד - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר ד

121 / 929
היום

הפרק

פקודת הַלְוִיִּם לפי משפחות: קהת, גרשון ומררי

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־בָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת מְלָאכָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵי־קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ וּפָרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד־כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו׃וְעַ֣ל ׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵלֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָיו אֶת־הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ וְלֶ֥חֶם הַתָּמִ֖יד עָלָ֥יו יִהְיֶֽה׃וּפָרְשׂ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם בֶּ֚גֶד תּוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת־בַּדָּֽיו׃וְלָקְח֣וּ ׀ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת־מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת־מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת־מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כָּל־כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ־לָ֖הּ בָּהֶֽם׃וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֔יהָ אֶל־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃וְעַ֣ל ׀ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת־בַּדָּֽיו׃וְלָקְחוּ֩ אֶת־כָּל־כְּלֵ֨י הַשָּׁרֵ֜ת אֲשֶׁ֧ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֣ם בַּקֹּ֗דֶשׁ וְנָֽתְנוּ֙ אֶל־בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אוֹתָ֔ם בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן׃וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָיו אֶֽת־כָּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו׃וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָיו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַקֹּדֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי־קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר ׀ בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כָּל־הַמִּשְׁכָּן֙ וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֔וֹ בְּקֹ֖דֶשׁ וּבְכֵלָֽיו׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃אַל־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃וְזֹ֣את ׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃וְלֹא־יָבֹ֧אוּ לִרְא֛וֹת כְּבַלַּ֥ע אֶת־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵֽתוּ׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כָּל־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃זֹ֣את עֲבֹדַ֔ת מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּרְשֻׁנִּ֑י לַעֲבֹ֖ד וּלְמַשָּֽׂא׃וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְאֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶֽחָצֵ֜ר וְאֶת־מָסַ֣ךְ ׀ פֶּ֣תַח ׀ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֤ן וְעַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב וְאֵת֙ מֵֽיתְרֵיהֶ֔ם וְאֶֽת־כָּל־כְּלֵ֖י עֲבֹדָתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה לָהֶ֖ם וְעָבָֽדוּ׃עַל־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כָּל־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת כָּל־מַשָּׂאָֽם׃זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית־אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה וְעַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקְדֵ֑ם כָּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכָל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִֽיתֵדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י לְכָל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃וַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃אֵ֤לֶּה פְקוּדֵי֙ מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֔י כָּל־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וּפְקוּדֵ֖י בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיִּֽהְיוּ֙ פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֗י מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֔וֹן כָּל־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֥ד מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃וּפְקוּדֵ֕י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֔י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃כָּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיִּהְי֖וּ פְּקֻדֵיהֶ֑ם שְׁמֹנַ֣ת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁמֹנִֽים׃עַל־פִּ֨י יְהוָ֜ה פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל־מַשָּׂא֑וֹ וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו'. כתב הרמב"ן מכסים הארון בפרוכת המסך ומכסים על שניהם עור תחש בעבור הגשמים ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה מה שאין כן בשאר הכלים במנורה ושולחן ומזבחות שהיה כסוי העליון עור תחש והיה זה מפני כבוד הארון שיהא נראה מלמעלה הבגד הנכבד שהוא כענין השמים לטוהר. ויש מפרשים וכבר פירשו עליו בגד כליל תכלת על הארון ועל הפרוכת ועל הכל נתנו כסוי עור תחש: ושמו בדיו. י"מ ששמו אותם על כתפיהם. וי"מ שמשימים אותם כסדר בענין שישאו אותם בהם כי היו הטבעות רחבים והיו הבדים נכנסין ויוצאין רק שלא יסירו אותם לגמרי: לחם התמיד עליו יהיה. כתב הרמב"ן על השלחן עצמו יהיה הלחם ועליהם הבגד התכלת שמתחלה היו מסדרים הלחם ופורשים על הלחם ועל השולחן בגד תכלת ועל הבגד היו נותנים הכלים והיו עושין כדי להפריש בין השולחן ולחמו ובין הכלים ומלמעלה לכלים היו נותנים בגד תולעת שני והיה כסוי העליון מתולעת שני שהוא מראה אדום בעבור שהשלחן הוא סימן לכתר מלכות שהוא מדת הדין אבל הארון ומזבח הזהב היה בבגד כליל תכלת שהוא סימן לכתר תורה ומזבח העולה היא ארגמן שהוא אדום יותר מן הראשון על שם הדמים שזורקים עליו: ופקודת אלעזר וגו' הכהן שמן המאור וקטורת וגו' פקודת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו. פי' שהיה פקוד וממונה למסור למי שישא כל אלו וגם היה פקיד למסור לבני קהת לשאת אותם. וכתב ר' אברהם פי' פקודת המשכן שיש לו פקודת המשכן ובכל כליו עם איתמר אחיו רק לגודל מעלת אלעזר היה פקיד על השמן והקטורת לבדו. וכתב הרמב"ן ואינו נכון שהרי הפסוק אומר למט' בפרשה האחרת על פקודת המשכן ביד איתמר בן אהרן ואינו מזכיר אלעזר וכן אומר למעלה ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' פקודת שומרי משמרת הקודש כלומר נשיא פקוד' משמר הקודש שהם הנתוני' ביד בני קהת. אלא פי' פקודת המשכן כי פקודת שמן המאור והקטורת והמנחה ושמן המשחה ופקודת כל המשכן בקודש ובכל אשר בו בכלי הקודש הכל ביד אלעזר והם הנזכרים בכאן שאמר וכלה אהרן ובניו לכסות את הקודש ואת כל כלי הקודש. והנה אלעזר אמרכז לשלשת הנשיאים וגזבר למשמרת בני קהת ואיתמר גזבר לגרשון ובני מררי ומפני שלא הזכיר באלעזר ונשא כמו שאמר בשאר הלוים יראה שאינו נושא אותם אלא שהוא פקיד עליהם ליתנם לבני קהת למי שיבחר בהם והם יחזירוהו לידו בהקים המשכן וכן פקודת שומרי משמרת הקודש וכן בשמות תפקדו (את כלי) משמרת משאם שהיו פקידים ליתן לכל אחד משאו אשר ישאו. ועל דעת הירושלמי הכתוב בפי' (רש"י?) [אומר] שהוא נושא אותם יהיה משא גדול כי הקטורת שס"ה מנה ומשה (לא) פטמה לחצאין ושמן המאור (לשנה) שלימה רב מאד קך"ג (קפ"ג) לוגין ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה אלא היה אלעזר חזק ואמיץ כיעקב וכן משה רבינו וקוי י"י יחליפו כח: ולא יבואו לראות כבלע את הקדש. פירש"י כשמכסין אותו. ור' אברהם פירש שלא יבואו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון עד שיכוסה ויבואו לשאת אותו. ופי' כבלע כאשר יוסר הבנין שהוא הקדש מלשון בלע י"י ולא חמל שהם מוזהרים שלא ליגע ושלא לראות הסרת הבנין בעת שיוריד אהרן את הפרוכת: נשא את ראש. בקהת ובגרשון אומר נשא ולא במררי לפי שגרשון בכור וקהת נושא הארון אומר בהם לשון נשיאות ראש ועל כן אמר גם הם לומר שגם בני גרשון ראויין לנשיאות כבני קהת אע"פ שאינו נושא דברים המקודשים כמותו אבל במררי שלא אמר לשון נשיאות לא אמר גם הם. וא"א הרא"ש זצ"ל אומר טעם לגם הם כי במנין הראשון שמנה הלויים מבן חודש ומעלה התחיל סדר תולדותן בגרשון שהוא הבכור ובזה המנין שהוא מבן שלשים התחיל בקהת היה סבור משה שלא ימנה מבן שלשים ולמעלה אלא בני קהת בשביל שעבודתן בכתף ולכך אמר גם בני גרשון תמנה מבן שלשים ולמעלה. בגרשון ומררי אומר כל הבא ובקהת אומר כל בא כי הה"א בא לרבות שהם מעצמן באים מיד שהם בעצמן היו מפרקין אותו אבל בני קהת שלא היו רשאין לבא עד שהיו אהרן ובניו מכסין את הקדש ואחר כך היו הם באים לשאת לכך כתיב כל בא כלומר אחר מעשה בא. בגרשון ומררי כתיב לעבוד עבודה ובקהת כתיב לעשות מלאכה לפי שעבודת גרשון ומררי לפרק ולהקים שהיא עבודה קשה קורא אותה עבודה אבל משא בני קהת מלאכה קלה היא: ומכסה התחש אשר עליו. כתב ר' אברהם אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אלים מאדמים. ויש אומר ששני המכסים היו דבקים: ואת כל אשר יעשה להם ועבדו. כתב רש"י כתרגומו וית כל דיתמסר להון. וכתב הרמב"ן ואם כן יהיה יעשה כמו ואיש במעון ומעשהו בכרמל נכסיו אשר הוא עושה בהן. והנכון לפרש ואת כל אשר יעשה להם למשכן ולמזבח כי כלים רבים להם: על פי אהרן ובניו תהיה כל עבודת בני הגרשוני. פירש"י ואי זה מן הבנים ממונה עליהם איתמר. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי למה מזכיר אהרן אלא פי' על פי אהרן ובניו שתהי' עבודתם על פיהם הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם שיאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על ענין כך ויהיה משורר או שוער וישא מן היריעות כך וגם בעת המסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו. והנה כולם צריכין לפקידה שהוא המינוי ואלעזר אמרכז על שלשת הנשיאים ואיתמר גזבר על גרשון ומררי. ואומר: ופקדת' עליהם במשמרת. כי משה היה עמהם בעת המינוי כאשר יפקידו להם המשמרות אבל ביד איתמר תהיה משמרתם שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר הרי לך כל הכלים המסורים לידי: ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתידותם ומיתריהם. פירש"י יתידות ומיתרים של עמודים וכו'. וכתב הרמב"ן ואיני יודע מה יעשו יתידות לעמודים ועוד מה נשתנה יתידות של עמודים משאר היתידות שאלו לבני גרשון ואלו לבני מררי ופי' הוא כי יתידות ומיתרים של קלעים היו לבני מררי ויתידות ומיתרים של משכן היו לבני גרשון ומה שכתוב למעלה בבני גרשון ואת מיתריהם ואת כל כלי עבודתם חוזר על יריעות המשכן והאהל המוזכרים בראש הפסוק ולא על החצר: ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם. שיפקדם ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם לומר פלוני ישא כך מן הקרשים ופלוני כך מן הבריחים וה"ה בבני גרשון וקהת שלא תאמר לא צוה כן אלא בבני מררי בעבור שהיו נושאים משא כבד וירצה כל אחד להקל מעליו ולהכביד על חבירו אלא גם בבני גרשון וקהת צוה כן: ופקודיו אשר צוה ה' את משה. כתב רש"י ואותם פקודים היו במצוה מבן ל' עד בן נ'. וכתב הרמב"ן וא"כ יהיה ופקודיו חוזר על משה. ור' אברהם פי' איש איש חוזר על גרשון קהת ומררי שמינה משה לכל אחד משלשתן על עבודתו ועל משאו כאשר הזכיר למעלה וזה פי' פקודיו של כל איש ואיש הנזכר. ויתכן לפרש אשר כפשטו אמר שמנה משה לג' האחין האלה כל אחד על עבודתו ועל משאו כמפורש למעלה ופקודיו של כל אחד מהם אשר צוה ה' את משה לפקוד אותם לגולגלותם איש על עבודתו ועל משאו הזכיר משה אותם למשפחותם ומנה לגולגלותם כל אחד על עבודתו ועל משאו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך